לפעמים, האדם בטוח שמשהו יקרה. והאדם בטוח שמשהו יקרה, משום שלאדם נדמה, שהעולם שלנו, פועל לפי חוקיות כלשהי של סיבה ותוצאה. ונדמה לאדם, שע"פ חוקיות הסיבה והתוצאה של העולם שלנו, המציאות צריכה להיות בצורה כלשהי ברגע הבא. כי צורת המציאות שיש ברגע הזה, היא מחייבת ע"פ החוקיות של הסיבה והתוצאה, את הרגע הבא, להיות בצורה כלשהי. ויש רמות בטחון שונות. שלפעמים האדם בטוח שהדבר יקרה, ולפעמים האדם רק משער שהדבר יקרה וכולי. והכל, הוא לפי הבנת האדם, את חוקיות הסיבה והתוצאה של העולם שלנו.

ועל האדם לדעת את האמת. והיא, שכל החוקיות של הסיבה והתוצאה שיש בעולם שלנו, היא לא יותר מאשר תחושה אישית של האדם בלבד. אך מצד האמת, אין שום חוקיות של סיבה ותוצאה כלל. כי שום רגע, לא מחייב את הרגע הבא להיות בצורה כלשהי. וכל רגע, הוא עומד בפני עצמו. ויש מרחב מקום וזמן אין סופי, עם אין סוף אפשרויות. ורצף אפשרויות שחוזר על עצמו, מצטייר לאדם, כרצף של סיבה ותוצאה. אבל באמת, אין שום סיבה ותוצאה חלקית, אלא כל דבר הוא סיבת עצמו, והכל אחד וכולי. וכפי שהוסבר כל זה במקומות אחרים.

אבל, עוד יש להבין, כי גם ע"פ החוקיות של הסיבה והתוצאה שלנו, עדיין צריך לזכור תמיד, שהכל יכול לקרות תמיד. וברמה הלוגית, כל צורה של מציאות, יכולה ברמה הלוגית, להוביל ולגרור אחריה, כל צורה אחרת של מציאות. ולפעמים האדם מתכנן תוכניות ארוכות טווח וכולי. ועל האדם לזכור תמיד, שברמה הלוגית, כל סיבה, יכולה להוביל לכל תוצאה שהיא. ויש אין סוף אפשרויות. ופוטנציאל הצורות האפשריות, הוא קיים תמיד. ומי שהוא מספיק חכם, הוא יודע ורואה בעיניו, כיצד כל סיבה, יכולה ברמה הלוגית להוביל, לכל תוצאה שהיא.

וכאשר האדם הוא טועה, שהוא חושב בשכלו שסיבה כלשהי, צריכה להוביל לתוצאה מוגדרת כלשהי, העונש על הטעות הזאת של האדם, הוא המוות של חווית ההתחדשות של האדם.

כי כאשר האדם יודע מראש, מה יקרה בעתיד בדבר כלשהו, הוא בעצם חווה את העתיד, כמו אדם מת. כי המציאות שלנו, מתחדשת תמיד. וכל רגע הוא חדש לגמרי.

ומי שהוא טועה, שנדמה לו שהרגע הזה, הוא תוצאה של הרגע הקודם, אז הוא חווה מוות. אבל מי שהוא חכם אמת, שהוא מבין בשכלו, שכל סיבה יכולה להוביל לכל תוצאה, הוא חווה תמיד התחדשות וחיים חדשים וכולי...