כי בעולם שלנו יש המון מומחים, שמתמחים בלעשות כל מיני דברים שנראים כבלתי אפשריים. אבל יש דבר אחד, שכל המומחים בעולם, עם כל השכל שלהם, ועם כל היצירתיות שלהם וכולי, כולם ביחד לא יכולים לעשות אותו. והוא הדבר, שהכי קשה בעולם, זה לעשות אותו. והוא, לעשות "כלום" / לעשות "שום דבר".

כי טבע האדם, הוא לעשות תמיד. והאדם עושה תמיד, בין אם זה בפועל, ובין אם זה במחשבה שלו. ואפילו כאשר האדם ישן, הוא חולם שהוא עושה ועושה וכולי. והדבר שהכי קשה בעולם לעשות אותו, זה לא לעשות שום דבר / לעשות שום דבר.

כי האדם, תמיד הוא רוצה לשנות את המציאות, ולעשות אותה בצורה אחרת, שנראית לו טובה יותר. וגם כאשר נדמה לאדם שהוא מרוצה מהמציאות, פתאום צץ בתוכו רצון לשנות את המציאות. והאדם כל הזמן מנסה לשנות את המציאות, בלי להבין, מה בדיוק הוא מנסה לעשות. ובפרט שהאדם יודע מראש, שגם אח"כ הוא לא באמת יהיה מרוצה. ואעפ"כ, הוא ממשיך לשנות את המציאות. והכי קשה בעולם, זה להיות מרוצה מהמציאות כפי מה שהיא עכשיו, בלי לרצות לשנות אותה.

והאדם מוכרח להתבונן היטב ולהבין: מה מניע אותו, לעשות את המעשים שלו? ומה מניע אותו, לרצות את הרצונות שלו? ומה מניע, את חווית החוסר שלו? ומה מניע, את הרצון שלו להרגיש טוב? ומה מניע אותו לחשוב, שהמציאות היא לא מושלמת, כפי מה שהיא עכשיו? ומה מניע אותו, להיות קיים, ולדעת שהוא עצמו קיים? וכולי. עד שהאדם מקבל שכל אמיתי, ורואה את האמת, שהכל אחד ממש וכולי...