כי כל השמחות שיש בעולם, יש בהן חיסרון. והשמחה, היא לעולם לא שלמה. כי השמחה, היא תמיד מוגבלת לצורה כלשהי. שהאדם שמח, מכך שהוא נאחז בצורה כלשהי. והאדם לא יכול לשמוח בו זמנית, מכמה דברים שונים. אלא בכל רגע, הוא שמח מההיאחזות שלו בצורה אחרת. אבל אי אפשר בבת אחת באותו הרגע ממש, לשמוח מהרבה דברים שונים בבת אחת.

וכל שמחה, יש עמה עצב. גם של הפחד של האדם, לאבד את הדבר, שגורם לו לשמוח. וגם העצב של האדם, שהשמחה היא לא גדולה יותר. וגם העצב של האדם, מכך שלא הכל מושלם, אלא רק חלק מהדברים הם כרצונו וכולי. כך שכל השמחות, אלו שמחות עצובות, של שקר וכולי.

ויש שמחה של אמת, שהיא נובעת מהידיעה ומההבנה של האדם. כי מי שהוא איש אמת, ושהוא מבין את האמת בצורה כ"כ חזקה, עד שהוא חווה אותה ממש בשלמות, הוא יודע את האמת, שבאמת הכל מושלם, וכל מה שהיה הווה ויהיה, זאת התגלות רצונו העצמי. כי האדם הוא בשורשו, אלוהים האמיתי וכולי.

והידיעה הזאת, היא יוצרת שמחה אין סופית של אמת. כי האדם שמח, מכך שהכל כרצונו, בלי שום גבול וגדר כלל. (ואפילו רצונו העצמי, הוא כרצונו. והכל אחד). וכאשר הכל כרצונך תמיד, אז נשלמים כל החסרונות, ואז השמחה היא אמיתית ואין סופית וכולי...