כי מי שמבין את הדבר בהבנה שלמה, הוא גם חווה אותו. והאדם חווה את מה שהוא מבין, בדיוק באותה הרמה שהוא מבין את הדבר. ולפעמים נדמה לאדם שהוא מבין, אך הוא לא באמת מבין.

ומי שרוצה לבדוק את רמת ההבנה שלו, שייקח את מה שהוא מבין, ושינסה להוכיח שההבנה שלו נכונה. ועל כל הוכחה והוכחה ועל כל הסבר והסבר שהאדם מסביר לעצמו, על האדם לשאול את עצמו, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון? ואולי דווקא ההפך הוא האמת? וכולי. וכל זמן שהאדם לא מסוגל להתמודד מול עצמו, עם כל השאלות שיש על ההבנה שלו, הרי שההבנה היא לא מוחלטת, ולכן האדם לא חווה אותה.

והדרך לחזק את ההבנה, היא על ידי זה שמנסים להחליש ולעקור אותה. שהניסיון לעקור את ההבנה ולהוכיח שהיא שקר, הוא דווקא מחזק את בירור האמת. ולכן בפועל, על האדם לקחת את מה שהוא חושב שהוא מבין אותו, ולשאול את עצמו, אולי ההפך הוא הנכון? ואולי השכל טועה, ודווקא ההפך הוא הנכון? וככה על האדם לאמת את ההבנה שלו, עד שתישאר אמת מבוררת. ואז האדם מגיע להבנה שלמה, וגם לחוויה שלמה של מה שהוא מבין, בשלמות.

ועד שהאדם לא יודע את הדבר, בלי שהוא יהיה תלוי בשכל שלו עצמו, הרי שהוא לא באמת בטוח, שהוא כך. כי אולי השכל טועה? ועל ידי זה שהאדם שואל תמיד, אולי ההפך הוא הנכון? אז הוא מוצא את המחוייב, שאינו מוגדר בשכל כלל, והוא בטוח בו, במחויב שאינו מוגדר כלל. ואז וכולי...