כי יש טועים, שהם מלמדים את האדם, שכדי שהוא יוכל להיות מאושר בשלמות, לשם כך הוא צריך להתאמץ, שכל העולם כולו יהיו מאושרים בשלמות. כי ברמה החיצונית, האדם תלוי באחרים. והם טועים וגורמים לאדם לחשוב, שגם ברמה הפנימית, האדם תלוי באחרים. ולא כך הוא.

ומצד אחד, זה נכון לגמרי, שבלי שכל בני האדם וכל הישויות כולן, שקיימים בעולם הזה ובכל שאר היקומים המקבילים, בלי שכולם ירגישו טוב באמת, בלי זה האדם לא יוכל להרגיש טוב באמת בשלמות. כי האדם קיים בתוך העולם. ואם בתוך העולם של האדם, יש רע כלשהו באשר הוא, הרי שהאדם חי בעולם שיש בו רע.

ואפילו אם המים מכבים את האש, והאריה טורף את הגדי, גם זה רע. ולכן רק אם כל העולם כולו יהיה טוב, רק אז יהיה לאדם טוב. וזה כמובן לא יקרה, כי המים תמיד ימשיכו לכבות את האש וכיו"ב. ומי שמחכה שהזאב לא יטרוף את הגדי, שימשיך לחכות, עד שהוא יקבל שכל ויראה שהכל אחד וכולי.

ומצד האמת, כל זמן שהאדם חי בעולם שיש בו רע, האדם מרגיש רע, והוא לא יכול להרגיש רק טוב. אלא, שהכל תלוי רק באדם עצמו בלבד. ומי שיתבונן אל תוכו ואך ורק אל תוכו פנימה, בסופו של דבר הוא יראה את האחדות של המציאות.

ואז הוא יראה, שכל הצורות כולן שיש בעולם, הן כולן מהות וצורה אחת ממש, שאין בה שום הפרדת טוב ורע כלל, אלא הכל מושלם בשלמות אמיתית. ואז ממילא, הצורות של הרע יכולות להתקיים בעולם, אבל האדם יודע את האמת, שבאמת הכל אחד וכולי.

ונחדד: כי אפילו ההשתנות של רגעי הזמן, גם היא רע. כי כל רגע, הוא משמיד את הרגע הקודם. ומצד שני, הוא מחייה את הרגע הבא. וכל שינוי הוא רע, אבל גם טוב. כי הוא ממית צורה אחת, ומחייה צורה אחרת. ומצד האמת, כל הצורות כולן קיימות כל הזמן תמיד, והאדם הוא זה שחווה את השינוי. אא"כ האדם יודע את האמת שהכל אחד ממש, שאז הוא חווה את השינוי אחרת וכולי...