ובו יתבאר, מהי אחדות של אמת? ולמה כאשר האדם מנסה להבין אותה, הוא בעצם גם מתרחק ממנה. ואעפ"כ הוא מתקרב אליה? וכולי.

כי מצד האמת, הנפרדות והאחדות הם אחד. כי הצורה והמהות, הן ישות אחת ממש. וכאשר האדם מנסה להתקרב אל האחדות, אז אם זו אחדות של אמת, זה גורם לו להרגיש טוב באופן מיידי. אך אם זו אחדות של שקר, אז זה גורם לו להמשיך להרגיש רע בצורות שונות.

והכוונה היא, שכאשר האדם מחפש את האחדות, הוא בעצם יוצר שקר ונפרדות. כי להגיע באמת אל האחדות, פירושה, להבין באמת ובשלמות, שאין שום מהות כלל, שנפרדת מצורה חיצונית כלשהי, אלא הכל באשר לכל, זאת מהות אחת ויחידה, שהיא באחדות עם כל דבר שיש. ולמרות שהצורות נראות נפרדות, הרי שבאמת, הן מהות אחת ויחידה. וכאשר האדם מבין את האחדות הזאת של האמת, שהיא לא שוללת את הנפרדות, אלא רק משלימה אותה, והיא השלמות של הנפרדות, אז תכף ומיד הוא מרגיש, את השלמות של האחדות.

אבל, מי שהוא נאחז באחדות של שקר, דהיינו, שהוא מנסה להשיג אחדות, שהיא נפרדת מהנפרדות שלנו, אחדות, שהיא צורה שונה מהיש, דהיינו, רק את האין, שהוא מנוגד ליש, אז הוא מרגיש רע בצורה שונה. משום שחיפוש האחדות השקרית הזאת, הוא בעצם יצירת נפרדות, בין האחדות לבין הנפרדות. וכיו"ב שהאדם חושב שאין שום סיבה לשום דבר, כי הכל אחד. והוא לא מבין שהכל אחד, פירושו שאין מושג כזה סיבה כלל, ולא שאין שום סיבה. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקום אחר.

כגון לדוגמא, האדם שמחפש את משמעות החיים. שהאחדות של אמת, גורמת לאדם להבין, שאין שום משמעות, שהיא נפרדת מכל צורה וצורה של המציאות. כי הכל, זאת שלמות המשמעות האמיתית. וכאשר האדם טועה וחושב שהכוונה היא, שאין שום משמעות לחיים, אז הוא מרגיש ריקנות. וזה במקום להרגיש את השלמות של האחדות, שיוצרת משמעות אמיתית, לכל דבר בעולם.

כי האחדות, מלמדת את האדם, שהכל אחד. דהיינו, ששום דבר, אינו משמעותי יותר מאשר דבר אחר. והכל כ"כ אחד, עד שאפילו חיפוש משמעות של שקר, גם הוא משמעותי באמת, בפני עצמו למען עצמו. והאחדות של אמת, היא שוללת את זה שהאדם חושב, שרק צורה אחת היא משמעותית יותר מאשר צורה אחרת, והיא גורמת לאדם להבין, שיש משמעות אמיתית בכל דבר למען עצמו באמת. כי אלוהים, עושה כל דבר למען עצמו, ובשורשו הכל אחד ואין שום שינוי וכולי.

ולפעמים, נדמה לאדם בטעות, שהכוונה היא, שאין שום משמעות כלשהי לשום דבר. משום שבאמת אין שום משמעות כלשהי לשום דבר, יותר מאשר לדבר אחר, כי הכל מושלם באמת. אבל המחשבה של האדם, שמבין שאין שום משמעות לשום דבר, אבל מפספס את ההבנה, שכאשר באמת אין שום משמעות לשום דבר באמת, אז באמת יש משמעות אמיתית לכל דבר, והאדם שמפספס בהבנה שלו את הדבר הזה, דהיינו, שהוא לא מבין את הדבר הזה בשלמות, אז הוא חווה ריקנות וחוסר משמעות.

וזה משום, שהוא נאחז באחדות, שהיא נפרדת מהנפרדות. שהוא נאחז באחדות, שהיא שאין שום משמעות לנפרדות שלנו, ושהמשמעות האין סופית, היא נפרדת מכל הדברים כולם. ועל ידי המחשבה הזאת, האדם באמת חווה שהמשמעות נפרדת ורחוקה מכל הדברים כולם, ועל ידי זה הוא לא חווה את המשמעות שיש בכל דבר.

אבל, האחדות האמיתית פירושה הוא, שהמשמעות האין סופית שנפרדת מכל דבר ומכל צורה שהיא, היא בו זמנית באחדות מוחלטת עם כל דבר שהוא. כי קודם כל האדם מבין ששום דבר אינו משמעותי באמת, אלא שיש משמעות אחרת כללית לכל הדברים כולם. דהיינו, המשמעות האמיתית של כל המציאות כולה, שהיא המשמעות, מנקודת המבט, שלפני כל האירועים כולם. וזו עדיין הבנת אחדות של שקר. ואח"כ על האדם להבין, שהמשמעות האין סופית, והשלמות האין סופית, שהיא כמובן לא נמצאת בתוך שום צורה כלל, כי היא אין סופית והיא חסרת כל צורה, היא עצמה נמצאת באחדות מוחלטת, רק בתוך הצורות עצמן, ובתוך כל צורה וצורה בשלמות.

כי קודם שהאדם מבין את האחדות האמיתית של המציאות, אז הוא לא יודע מהי המשמעות האמיתית והאין סופית של המציאות, והוא גם לא יודע ולא יכול לחוות אותה, בכל צורה של המציאות. ולו רק, משום שהצורה, היא הפך השלמות. אבל על ידי השכל שהחכם האמיתי מגלה, על ידי זה האדם רואה ומבין, שהכל אחד. כי השלמות האין סופית שנמצאת מחוץ לכל המקום והזמן, שאין בה שום צורה כלל, היא באחדות מוחלטת עם כל צורה שהיא. שכל צורה, היא שלמה באמת, למרות שהיא רק צורה מצומצמת.

וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהצורה תהיה באחדות, עם המהות האין סופית שלה. כי הצורה היא יש מקום וזמן, והמהות היא אין מקום וזמן, ואלו שני הפכים מנוגדים. ולכן המשמעות והשלמות, נראית לאדם כרחוקה מכל הצורות, כי בשום צורה אין שלמות. ואעפ"כ החכם האמיתי מגלה לאדם, שהכל אחד ממש. כי השלמות האין סופית שמחוץ למקום ולזמן, היא באחדות עם כל אחת מהצורות שבתוך המקום והזמן, והכל אחד ממש.

ועל ידי זה שהאדם מבין את העניין הזה באמת, על ידי זה, בכל פעם שהוא מתקרב לאחדות האמיתית, הוא תכף ומיד חווה את השלמות האמיתית, שיש בכל דבר. כי הוא זוכר ומבין, שהנפרדות והאחדות, הם ישות אחת ממש, ולכן האין סוף, מחובר אל הסוף באחדות אחת.

וכאשר האדם מנסה להבין את האחדות ואת המהות ואת המחוייב, אז הוא עושה זאת, על ידי זה שהוא מרחיק ממחשבתו את כל מה שהוא נפרדות / צורה / ואפשרי המציאות בלבד. ואז על ידי זה, האדם יוצר את שלמות הנפרדות, שבין האחדות לבין הנפרדות. כי כדי שהאדם יבין בשכל שלו מהי האחדות, לשם כך הוא מפריד אותה מהנפרדות. וכדי להבין את המהות, לשם כך האדם מפריד אותה מהצורות. ומצד אחד האדם מנסה להבין את האחדות והמהות, ומהצד השני הוא יוצר את שיא השקר.

כי האמת היא, שהמהות והצורה הם אחד, והנפרדות והאחדות הם אחד בשלמות, עד שאין שום אחדות ומהות כלל, אלא הכל אחדות אחת אין סופית, למרות הנפרדות של הצורות. אבל האדם שמאמין לשכל שלו, שהיש והאין הם נפרדים, הוא לא מסוגל לראות בכל צורה, את התגלמות המהות של המציאות עצמה. כי המהות של המציאות, ממלאת את המקום והזמן כולם. ובשכל האנושי לא ניתן להבין, שכל צורה סופית, היא עצמה המהות השלמה, של כל המקום והזמן כולם.

ואז כדי להבין את המהות, האדם חייב לחשוב על משהו, שהוא נפרד מכל הצורות. ובכך בעצם, הוא מצד אחד מבין מהי מהות, אבל מהצד השני הוא יוצר את שיא...