מי שיתבונן יראה, כי כל בני האדם בעולם, מחפשים אהבה. ומחפשים אהבה, היינו להתאהב, לאהוב ולהיות נאהב. ולאו דווקא על ידי אדם אחר, אלא גם על ידי דבר אחר. כי האדם רוצה לחוות את רגש האהבה. ויש מי שמתאהב באדם אחר, ויש מי שמתאהב באיזה דבר אחר, כגון רעיון כלשהו / חפץ כלשהו / אתגר כלשהו וכיו"ב. והאדם רוצה לקבל אהבה, בין אם זה מאדם אחר, ובין אם זה מדבר אחר. כגון לדוגמא האדם שחושב שאלוהים אוהב אותו, ואז הוא מרגיש נאהב וכיו"ב. וכולם רוצים, שהאהבה תהיה של אמת וכולי.

ועל האדם לדעת את האמת, שכל אהבה שהיא בעולם, היא בעצם סבל מאוד גדול. משום, שהיא תלויה בדבר מצומצם שהוא נפרד מהאדם (גם תלויה + גם בדבר מצומצם + גם הוא נפרד ורחוק מהאדם).

והעניין הוא, כי מה שהאדם באמת רוצה, זה לחוות את שלמות האהבה בשלמות. וזה אפשרי, רק כאשר האדם מתאחד עם המציאות האין סופית, באהבה של אמת בלי שום תנאי, שנובעת מכך שהאדם לא מבדיל בין טוב לרע, שאז האהבה נובעת מצד עצמה, ושאז היא לא תלויה בדבר, והיא אין סופית, והאדם חווה אחדות מוחלטת עם המציאות.

וכאשר האדם מאוהב במציאות באמת, זה בלי תנאי כלל. כי כאשר האדם באחדות האהבה עם המציאות, אז הוא אינו חושש לאבד את האהבה הזאת, כי הוא נמצא בנקודת מבט, שבה אין שום רע כלל. ולכן זו אהבה שלמה, מכל צד שהוא, ושגם אם היא תתבטל, אז היא עדיין טובה בשלמות, כי אין שום רע כלל, אלא הכל אחד ממש.

ועוד נוסיף ונעמיק: אהבה אמיתית ואין סופית, יכול האדם להשיג, רק על ידי הבנת המציאות בשלמות. שעל ידי הבנת האדם את המציאות, על ידי זה הוא מתאחד איתה, וכל ישותו הנפרדת מתבטלת ממש, והוא הופך להיות היא, באחדות גמורה, שאז קיימת רק ישות אחת ויחידה, ואז אין שום חיסרון כלל, אלא רק שלמות של אמת.

והחכם האמיתי, הוא מאוהב באמת במציאות עצמה. עד שכל דבר בעולם, מזכיר לו את האהבה שלו אל המציאות. וגם הרע, גם הוא מזכיר לחכם האמיתי, את האהבה שלו למציאות. משום שהרע הוא רק צורה של המציאות. והאהבה של החכם האמיתי למציאות, היא אהבה של אמת, שאינה תלויה בצורה כלשהי.

כי כל האהבות שיש בעולם, הן אהבות של שקר, שהן תלויות דווקא בצורה מסוימת. שהאדם אוהב צורה אחת, יותר מאשר צורה אחרת. ואהבת אמת, היינו ללא כל הגדרת והגבלת צורה...