כי לאדם נראה הגיוני, שרק הביטוי של הפוטנציאל צריך להתגלות, אך הפוטנציאל עצמו קיים תמיד. כי הפוטנציאל, הוא האפשרות שהדבר יהיה, גם אם הוא איננו. והאפשרות, נראה לאדם שהיא תמיד קיימת. ובריאת העולם נתפשת, כמימוש של האפשרות לקיומו של העולם. וכמובן שזאת טעות.

כי גם הפוטנציאל לכך שתהיה נפרדות, גם הוא עצמו נוצר. ולכן לדוגמא, לומר שאלוהים ברא את העולם והוציא אותו מהכוח אל הפועל, זאת כמובן שטות מוחלטת. כי עצם האפשרות של אלוהים לברוא את העולם ולהיות מוגדר כבורא, ועצם האפשרות של זה שבכלל תהיה קיימת עוד ישות נפרדת מאלוהים, ועצם זה שאלוהים שהוא המצוי הראשון, שהוא יהיה מודע לקיומו ושיהיה לו רצון עצמי ותודעה עצמית, גם כל הדברים האלו נבראו בעצמם. וכמובן, שהם לא נבראו על ידי אלוהים, כבורא בעל תודעה ורצון עצמי, כי עדיין לא הייתה לו שום יכולת / תודעה / רצון כלל.

והעניין הוא, כי באחדות המציאות האמיתית, שם, הכל אחד ממש. ושם האחדות, היא אחדות של אמת, שבה אין שום נפרדות, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. כי אם יש נפרדות ברמת הפוטנציאל, הרי שכבר יש מקום וזמן, שבתוכם קיימות האפשרויות השונות. כי הנפרדות של האפשרויות, גם היא עצמה תופסת מקום, עבור כל אחת מהאפשרויות.

והמהות של האפשרויות עצמן, היא אחת. והמהות של האפשרי ושאינו אפשרי, גם היא אחת. והמהות של הכל, דהיינו, של ישות הבורא, ושל רצון הבורא, ושל דעתו של הבורא, המהות של הכל היא אחת ממש, והיא ורק היא, אלוהים האמיתי. וכל השאר, אלו שקרים, בדמות אלוהים. ולכן בשורש המציאות, אפילו פוטנציאל ואפשרות של נפרדות אין.

אז אם לא הייתה שום אפשרות של שינוי, אז כיצד נוצרה האפשרות לשינוי, וכיצד היא יצאה מכוח אל הפועל ובאה לידי ביטוי? וזהו סוד הצמצום שביארתי במקומות אחרים. וכאן התחדד, שבשורש המציאות, אין שום נפרדות, אפילו לא כפוטנציאל. כי שם הכל אחד ממש...