כשאדם מתבונן על האחדות והשלמות של המציאות בעין אמיתית, אז מצד אחד הוא רואה, כמה הוא רחוק ממנה, אבל מצד שני, ההסתכלות הזאת, מאפשרת לאדם להבין להיכן הוא רוצה להגיע, וממילא גם להגיע לשם.
וכאשר האדם רוצה להתחבר אל האחדות של המציאות, הוא בעצם מטעה את עצמו, בכך שהוא חושב שהאחדות רחוקה ממנו. ולכן הוא סובל, מכך שהוא רוצה להתקרב לאחדות. שזה מלובש בכך, שהאדם סובל, מכך שהוא רוצה להרגיש טוב.
כי האדם לא מבין, שהשלמות, היא באחדות איתו תמיד ממש. ולכן, הוא מחפש שלמות, שהיא רחוקה ממנו ושונה ממצבו, ואז ממילא הוא סובל. עד שהאדם מבין שהוא עצמו כבר בשלמות, כי המהות והצורה הם אחד, ואז האדם מפסיק לרצות את השלמות, כי הוא מבין שהוא כבר נמצא בה תמיד...