התחדשות ושעמום, איך לחוות התחדשות? איך לא להשתעמם? איך ליצור עניין? איך יוצרים התחדשות? איך להרגיש התחדשות? ספק והתחדשות, שמעום וודאות, התחדשות וחוסר וודאות, אהבה בלי תנאים, לאהוב את עצמי בלי תנאים הרצאה על התחדשות ושעמום, איך לחוות התחדשות? איך לא להשתעמם? איך ליצור עניין? איך יוצרים התחדשות? איך להרגיש התחדשות? ספק והתחדשות, שמעום וודאות, התחדשות וחוסר וודאות, אהבה בלי תנאים, לאהוב את עצמי בלי תנאים ועוד אתגר ושעמום, שעמום ומוות, אתגר והתחדשות, יש מחיר להתחדשות, המחיר של ההתחדשות, למה לחוות התחדשות? ...

אלוהים - האם הוא אוהב או שונא את המציאות? אהבה אלוהית, אין סופית - שנאה אלוהית, אין סופית - אחדות אלוהית, אין סופית ובו יתבאר, כיצד אלוהים עצמו חווה את המציאות? האם הוא אוהב, או שונא את המציאות? ויש כאן 4 נקודות מבט שונות. ומנקודת מבט אחת, אלוהים לא אוהב ולא שונא את המציאות. כי אלוהים קיים, לפני הטוב והרע ולפני האהבה והשנאה. ובנקודת המבט של אלוהים, אין שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה. אלא האהבה והשנאה, הן לא שונות זו מזו ולא נפרדות זו מזו, כי הן ישות אחת ממש, ללא שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה. ולכן, אלוהים לא שונא ולא אוהב את המציאות. ובפרט, שאצל אלוהים הכל הוא בגודל אין סופי. ולאהוב באהבה אין סופית, זה מבטל את המשמעות של האהבה. כי כאשר יש רק אהבה בלבד ואין שום שנאה כלל, ממילא אין שום משמעות לאהבה. ואם אלוהים אוהב את הכל באהבה אין סופית בלבד, ללא טיפה אחת של שנאה, הרי שאין אצלו שום משמעות לאהבה. כי כאשר יש רק אהבה בלבד, בלי שום שנאה כלל, הרי שאין לאהבה שום משמעות. וגם להפך, שאם אלוהים שונא את הכל בשנאה אלוהית, דהיינו, שנאה אין סופית, הרי שאין שום משמעות לשנאה. כך שאצל אלוהים, אין שום הפרדה בין שנאה לבין אהבה. שזהו ... אחת. שיש אין סוף אהבה ואין סוף שנאה בבת אחת. דהיינו, רגש שלא ניתן להגדיר אותו, כאהבה או כשנאה, אלא רק כאחדות של אהבה ושנאה כאחד. וכאשר אין טוב ואין רע, כי אלוהים הוא טרם קיום הנפרדות של הטוב והרע, הרי שממילא אין אהבה ושנאה וכולי. ויש גם נקודת מבט נוספת, שבה, אלוהים אוהב את כל המציאות כולה, באהבה אלוהית, אהבה אין סופית (פחות אחד, כדי שתהיה משמעות לאהבה עצמה). ולמה אלוהים אוהב את הכל באהבה אין סופית? משום שהוא ... כולה. וכאשר הכל נמצא באחדות איתו, אין שום התנגדות ושום קונפליקט כלל, ואז ממילא יש רק אהבה. ונשאל: אם הכל נמצא איתו באחדות אחת מוחלטת, אז מה שייך לומר שאלוהים אוהב את המציאות? כי הרי כאשר הכל אחד ממש, אין שום משמעות להפרדה שבין אלוהים לבין המציאות! ואם באמת הכל זאת אחדות אחת, הרי שלא שייך שאלוהים יאהב משהו אחר כלשהו, וגם אין שום הפרדה בין אהבה לבין שנאה וכולי. וזה מחזיר לנקודת המבט שבה הכל אחד. ומנקודת מבט נוספת אפשר לומר, שאלוהים שונא את כל המציאות, בשנאה אלוהית, שנאה אין סופית (פחות אחד כנ"ל). כי אלוהים הוא הניגוד הגמור, של כל מה שישנו. וכל מה שישנו, נפרד מאלוהים, בתכלית ובשלמות ההפרדה. כי אלוהים, הוא הנפרדות הגדולה ביותר. שהוא נפרד בריחוק אין סופי, מכל צורה שהיא. והוא ההפך הגמור, של כל מה שישנו. וכל מה שישנו במקביל לקיומו של אלוהים, הוא מתנגד לקיומו של אלוהים. כי אלוהים הוא אין סופי. וכל מה שקיים מבלעדיו, הוא בעצם מאיים על קיומו של אלוהים, ומצמצם את קיומו של

התחדשות / שכל - מי מתחדש כל הזמן? במה תלויה התחדשות? מי שהוא חכם אמת, הוא מתחדש כל הזמן. ועיקר ההנאה של האדם בחיים, היא מההתחדשות שיש לו. כי העוצמה הרגשית של האדם, היא גדולה יותר כאשר הדבר חדש. וגם כאשר קורה לאדם דבר טוב או רע, הרי שעיקר העוצמה הרגשית, היא כאשר הדבר חדש. ולאחר מכן, ההתלהבות וההתרגשות מהדבר מפסיקה. וכל אדם מתחדש כל הזמן. וגם מי שנדמה לו שהוא לא מתחדש, הרי שגם הוא מתחדש כל הזמן. כי שום דבר לא עומד על מקומו. וכל הדברים שבעולם משתנים כל הזמן. אלא, שיש עוצמות שונות של התחדשות. ויש מי שהוא מתחדש בכל פעם יותר ויותר, ויש מי שהוא מתחדש בכל פעם פחות ופחות. וככל שיש לאדם יותר כסף, כך הוא רוצה עוד יותר כסף. וככל שהאדם מכור יותר לאיזה דבר, הרי שהוא צריך להגדיל את השימוש שלו בדבר, כדי להרגיש את הריגוש ממנו, וכדי שהדבר ישפיע עליו. ועיקר ההתחדשות של האדם, היא פנימית. וכל ההתחדשות החיצונית של האדם, היא משפיעה בצורה כלשהי, על ההתחדשות הפנימית של האדם. ועיקר ההתחדשות הפנימית של האדם, היא בשכל של האדם. וככל שהשכל של האדם יותר גדול, כך הוא בכל פעם מבין את המציאות טוב יותר, והוא מגלה רעיונות חדשים בכל פעם מחדש, ומגיע כל הזמן להתחדשות חדשה. ולכל אדם יש את השכל שלו. והשכל של האדם יש לו כוח מסוים ועוצמה מסוימת, שהאדם מוגבל ולא יכול לעבור אותה. וככל שהאדם מוציא ומביא לידי ביטוי את הפוטנציאל השכלי והרגשי שלו, כך הוא בכל פעם זוכה להתחדשות רגשית חדשה. כי ההתחדשות היא רגש. וההתבוננות השכלית של האדם על המציאות, היא יוצרת את תחושת ההתחדשות הרגשית של האדם. וכאשר האדם מתקרב אל קצה גבול יכולת ההבנה השכלית שלו, על ידי זה הוא מתחיל להאט את קצב ההתחדשות שלו. כי השכל של האדם מוגבל ביכולת ההבנה שלו. וכדי להתחדש, לשם כך צריך להבין דברים חדשים. וככל שהאדם מתקרב למיצוי הפוטנציאל האישי שלו, כך הוא חווה פחות ופחות התחדשות אמיתית. וככל שהאדם מתחדש פחות, כך ההתחדשות אצלו הופכת להיות יותר חיצונית ופחות פנימית. כי עיקר ההתחדשות, היא כאשר היא פנימית. דהיינו, שהאדם מבין את מהות הדברים בצורה חדשה. ומי שמתקרב אל מיצוי הפוטנציאל האישי שלו, על ידי זה ההתחדשות שלו נחלשת, והוא ממשיך להתחדש רק בחיצוניות הרעיונית שלו. והתחדשות רעיונית חיצונית, פירושו שהאדם בכל פעם חווה את הדברים באותה הצורה, בלי שום התחדשות מהותית. ולצורך הדוגמא: אם נתבונן על עניין ההמצאות והחידושים הטכנולוגיים, נראה שיש חידושים והמצאות, שהן נובעות מהבנה מהותית כלשהי, ומתגלית ... ידוע עד כה. ופריצת דרך טכנולוגית ומדעית באמת, היא לא כאשר מבינים איך להשתמש במידע קיים, אלא כאשר מגלים מידע חדש. מידע שמשנה מהותית את צורת ההסתכלות של המדע על הדברים. וככל שהמדע מבין טוב יותר את המציאות, כך כמות ...

... אלוהים / להשיג שלמות אלוהית - האם אפשר ואיך אפשר להיות אלוהים ולהשיג שלמות אלוהית? ובטרם נשיב לשאלה הזאת, האם אפשר או אי אפשר, ואיך אפשר להיות אלוהים (אלוהים במובן של: המציאות המושלמת / מהות המציאות) ולהשיג שלמות אלוהית, נאמר, שמי שעיניו בקודקודו, עליו לשאול את עצמו, האם זה בכלל טוב יותר להיות אלוהים? ועוד נקודה למחשבה והיא, אם אלוהים הוא טוב שעושה טוב, והוא החליט לעשות את האדם כנפרד ממנו, ולא כמותו ממש, הרי שזה אומר, שלהיות אלוהים זה לא כ"כ טוב. כי אם זה כ"כ טוב להיות אלוהים, ואם זה אולי הכי טוב להיות אלוהים, אז אם אלוהים הוא טוב באמת, הרי שהיה עליו לברוא עוד אלוהים ממש כמותו, ואת זה כמובן הוא לא עשה. אז אולי אלוהים מבין, שיותר טוב להיות בן אדם? ואולי זה טוב באותה המידה? ואולי זה רע? ואולי אלוהים הוא רע, ועושה רע, ולכן הוא ברא אדם, כדי שיהיה רע? ואולי הוא טוב, שעושה רע, ולכן הוא הפריד ממנו את האדם כדי שהאדם יסבול? ואולי הוא רע שעושה טוב, ולכן הוא הרחיק את האדם ממנו, כדי שיהיה לו טוב יותר? בקיצור, בכלל לא בטוח שזה כ"כ טוב להיות אלוהים, לפחות לא מנקודת המבט של השאלה, שאם הכי טוב להיות אלוהים, אז למה מראש האדם הוא לא אלוהים. (ואולי אלוהים כן ברא עוד אלוהים כמותו, ורק שאר האלוהים החליטו שהם לא רוצים להיות אלוהים? וכולי). ומי שיפקח מעט את עיניו ויתבונן היטב על הדבר הזה, ירא, ה שלהיות אלוהים זה רע , בדיוק כמו להיות בן אדם / תודעה / חלק מאלוהים וכולי. (אא"כ אתה אלוהים אמיתי, כפי שכבר ביארתי במקום אחר). ולמה? ונקדים ונאמר, כי כל בני האדם בעולם, תופשים את ישותו של אלוהים, בצורה שגויה. ועצם זה שהאדם עושה הפרדה בינו לבין אלוהים, הרי שממילא זה אומר שהוא תופש את אלוהים, כישות סופית . וגם אם נדמה לאדם, שאלוהים הוא אין סופי, הרי שבכך מפריד האדם את האלוהים האין סופי, מכל שאר הישויות הסופיות. והמציאות גדולה יותר מ