הנאה - שורש ההנאה, איך נוצרת הנאה? במה תלויה הנאה? איך ליהנות בשלמות? הנאה גשמית / הנאה רוחנית / ההנאה של החכם האמיתי... - שורש ההנאה, איך נוצרת הנאה? במה תלויה הנאה? איך ליהנות בשלמות? הנאה גשמית / הנאה רוחנית / ההנאה של החכם האמיתי ובו יתבאר עניין ההנאות של האדם בחיים. ואיך ליהנות בשלמות? והעניין הוא, כי הנאה קורית אצל האדם, כאשר רצונו מתמלא. כי טוב, ... האדם מתבונן באיזה עניין פנימי על עצמו ומבין את המציאות, וכאשר על ידי זה האדם מפיק הנאה, ההנאה הזאת נקראת הנאה רוחנית פנימית, של אושר פנימי. והחכם האמיתי, האדם השלם, הוא זה שיש לו את שלמות ההנאה הרוחנית. כי ההנאה שלו, לא תלויה בשום צורה חיצונית בעולם, אלא ההנאה שלו היא נובעת ... אמיתי, הוא מבין את הסיבה שבגללה קורים כל הדברים, בדיוק כפי מה שאלוהים עצמו מבין את סיבת כל האירועים שאותם הוא עצמו עושה. ועל ידי זה, ההנאה של החכם האמיתי, היא לא תלויה במה שקורה, אלא היא תמיד שלמה, בדיוק כפי שאלוהים שלם תמיד עם כל מה שהוא עושה, מאחר שהוא עושה את הכל כרצונו ... אינה שלמה. ולכן, לעולם ותמיד האדם רוצה את הטוב יותר, כי תמיד יש טוב יותר. משום שתמיד, כל דבר יש בו חיסרון. והשלמות של כל הדברים, היא השכל של החכם האמיתי, שהוא השכל של האחדות. דהיינו, אחדות ההפכים, היש והאין. כי כאשר היש והאין הם אחד, הרי שאין שום חיסרון כלל. כי שום דבר לא ... שלא ניתן להגדיר אותה. דהיינו, שגם האדם עצמו לא מסוגל להגדיר עבור עצמו את החוויה של עצמו וכולי. ואעפ"כ, יש גם נפרדות. ז"א כי בשלמות האחדות של החכם האמיתי, גם שם יש נפרדות. ובשכל שמפריד בין אחדות לבין נפרדות, אי אפשר להבין את העניין הזה כלל. כי הוא נראה כדבר והיפוכו. אבל בשכל ... בו זמנית יש נפרדות אין סופית. כי אחדות אמיתית, היא כאשר יש רק נפרדות וגם רק אחדות בו זמנית כישות אחת. שאין הבדל בין הנפרדות לבין האחדות כלל. והחכם האמיתי, דהיינו, כל אדם בעומק פנימיות דעתו, הוא נהנה תמיד מכך שהכל אחד. הנאה שאינה תלויה בשום דבר, הנאה שאינה צריכה שום דבר, הנאה ... לעולם וכולי. ואעפ"כ, יש גם נפרדות. כי הכל אחד, ואעפ"כ, יש נפרדות, שהיא באחדות עם האחדות. דהיינו, למרות שהכל אחד, אעפ"כ יש נפרדות. וגם אצל החכם האמיתי, גם אצלו יש נפרדות כפשוטו. ואעפ"כ, זה לא כפשוטו. כי אצל החכם האמת, אין הבדל בין נפרדות לבין אחדות וכולי. ובנפרדות של החכם האמת, גם הוא יש לו גוף, דהיינו, תודעה עצמית, שהיא נמצאת בתוך גוף, שהוא הגוף הגשמי. וגם החכם האמיתי, גם הוא יש לו רצונות גשמיים, הן מצד התודעה והן מצד הגוף. וכמו שהמציאות משתנה כל הזמן, למרות שבמהותה הכל אחד, וכמו שהמציאות משנה את רצונה ואת מעשיה כל הזמן, למרות שבאמת אין אצלה שום שינוי כלל, כך גם אצל החכם האמיתי, שאצלו הכל אחד תמיד, אעפ"כ יש נפרדות תמיד, ואין שום הבדל וכולי. והחכם האמיתי, בתוך הנפרדות שלו, גם ההנאה שלו, תלויה בדיוק באותו שורש ההנאה של כל ההנאות שיש בעולם, שהוא להתקרב אל האחדות כנ"ל. ואפשר להתקרב אל האחדות בשתי צורות. גם על ידי שתיקה וגם על ידי דיבור. ועל ידי שתיקה, פירושו שהחכם האמיתי מבטל את שכלו ואת דעתו לגמרי, דהיינו, שהוא בחוויה שאין בה שום שכל כלל. והוא יכול לדבר ולעשות פעולות שונות, מתוך חוויה של אין שכל כלל. ואז החכם האמיתי, נהנה מהשתיקה שיש לו, תוך כדי הפעולות שהוא עושה. והשתיקה, היא לא שתיקה מוחלטת. כי אם היא הייתה שתיקה מוחלטת, דהיינו, שאין ... אי אפשר לדעת שאתה נהנה, כאשר אתה חווה רק הנאה. ולכן מצד הנפרדות, יש גם את הנפרדות. שבה יש אין סוף מקום וזמן, דהיינו, צמצום של טוב ורע. והחכם האמיתי שותק, דהיינו, מתחבר אל האחדות, על ידי זה שהוא מבטל את שכלו, וממילא גם ישותו מתבטלת. אבל זאת, לא שתיקה מוחלטת. ובשורשו, זאת שתיקה מוחלטת. אבל מצד הנפרדות, זאת לא שתיקה מוחלטת. ובחיצוניות, החכם האמיתי עושה פעולות שונות כמו אדם רגיל, וחושב כמו אדם רגיל. אבל בתוך תוכו, הכל קורה מעצמו, והחכם האמיתי נמצא בשתיקה מוחלטת, שאין בה שום שינוי כלל. ובשורש, ההנאה היא של שתיקה. כי כאשר הכל אחד, יש שתיקה של הרצון ושל המחשבה, כי ... חכם יותר, כך הוא יודע ליהנות, מהר יותר וטוב יותר, משתיקה עוצמתית של המחשבה שלו, דהיינו, חיבור לשכל של האחדות. וזהו ההיבט הראשון, של ההנאה של החכם האמיתי, מהצד שהוא בנפרדות ובתוך צמצום. שהוא, הנאה שנובעת מחוויה של שתיקה ושל ביטול השכל של הנפרדות, אל השכל של האחדות. וכאשר החכם האמיתי נהנה באופן הזה ומההיבט הזה, הוא אדם פשוט לגמרי. דהיינו, שהוא מתנהג בפשיטות לגמרי, בלי שום שכל כלל, דהיינו, שלמות העדר השכל (שלמות, אך לא בשלמות לגמרי, כי רק בשורשו זה בשלמות אמיתית). ואז החכם האמיתי, נהנה מהנאה גשמית, אבל בתוכו, הוא נהנה מההנאה שיש בשתיקה, שתוך כדי הפעולה הגשמית. ונזכיר רק, כי כל פעולה וכל מחשבה היא ... של גוף תודעתי. וכל רצון, הוא רצון גשמי. כי הוא רצון מוגדר לצורה מוגדרת. ולכן תמיד ולעולם, האדם נמצא ברצון גשמי. ויש גם היבט נוסף, של ההנאה של החכם האמיתי, והוא, התבוננות שכלית, שגם היא מובילה אל השתיקה של האחדות. אלא שבגלל שהיא שכלית יותר, אז יש בה יותר מקום של התבוננות ושל ... יש גם את הצמצום, שבו יש טוב מצומצם, כדי שיהיה טוב מוגדר. ולמה צריך שיהיה טוב מוגדר? והתשובה בשורשה היא, כי הכל אחד ואין שום שאלה כלל. וכאשר החכם האמיתי מתעסק באיזה דבר גשמי, דהיינו, כל דבר בעולם, כי כל דבר בעולם הוא גשמי, אז החכם האמיתי מתבונן בשכלו בצורה מצומצמת, על שורש השכל שיש באותו הדבר הגשמי. והחכם משתמש בשכלו בצורה מצומצמת, כי הוא מצמצם את עצמו, כדי להיות בנפרדות. ואעפ"כ הוא משתמש בשכלו, כדי להתחבר אל האחדות. ובפועל, החכם האמיתי, דהיינו, כל אדם באשר הוא, ברובד מסוים של התודעה שלו, ובפרט מי שהרובד הפנימי של ההתבוננות שלו, הוא נמצא ברובד חיצוני שלו, ... דבר אחד לבין דבר אחר. ואעפ"כ יש לבוש שונה של השכל של האחדות, בכל צורה וצורה באופן אחר. כי בכל צורה, אותו השכל של האחדות, מלובש בצורה אחרת. והחכם האמיתי, מתבונן בדבר הגשמי, ומתבונן על הצורה שלו, כדי להכיר טוב יותר את האחדות של המציאות, וליהנות ממנה יותר, באופן מוגדר. כי ... הנאות גשמיות, כדי לגלות את השכל של האחדות שיש בכל דבר. וכל ההנאות שיש בעולם, הן הנאות גשמיות. והחכם רודף אחרי ההנאות, דהיינו, מילוי הרצונות. והחכם האמיתי, המחשבה שלו מקושרת תמיד, אל ההבנה של האחדות שמלובשת בכל דבר. ועל ידי זה, החכם האמיתי, חווה את שלמות ההנאה שיש בכל החסרונות. כי מצד האמת, כל ההנאות שיש בעולם, יש בהן חיסרון כנ"ל. כי שום דבר אינו מושלם. כי כל ... ורק היכן שאין שום צורה כלל, רק שם יש שלמות. ולכן, ההנאה של האדם, לעולם היא אינה שלמה. משום החיסרון שיש בכל דבר. וככל שהאדם קרוב יותר לשכל של החכם האמיתי, כך הוא חווה את השלמות, שיש בכל חיסרון, וכך ההנאה הפנימית שלו (זו שאינה מוגדרת), הופכת להיות חזקה יותר. ולהיות תלוי רגשית ...