לפעמים האדם מנסה להבין איזה דבר ולתפוש אותו במחשבתו, והוא לא מצליח לעשות זאת. ולפעמים אין לאדם מושג כיצד לברר את מהות הדבר. ובפרט כאשר האדם חוקר את מהות המציאות, ששם אין שום לבושים שהמחשבה של האדם יכולה לאחוז בהם כדי לתפוש אותם, ואז האדם צריך עצה אמיתית, איך להבין ולתפוש במחשבתו, את מהות הדבר, שהוא חסר כל צורה?

והדרך של האדם להבין את מהותו של הדבר שהוא חסר כל צורה, היא על ידי שיטת האלימינציה, שהיא בעצם הוכחה בדרך השלילה. והכוונה היא, שכאשר האדם רוצה למצוא את התשובה הנכונה, עליו לשלול את כל התשובות שאינן נכונות. ואת זה האדם חייב לעשות בכל מקרה. כי רק כאשר האדם מבין בוודאות שכל התשובות הן שקר, רק אז הוא באמת מבין את התשובה של האמת, שהיא נקייה מכל שמץ, של כל תשובות השקר.

וכאשר האדם מתבונן באיזה עניין, עליו לשלול את כל האפשרויות האחרות, ודרך זה להגיע אל המהות האמיתית של הדבר. כגון לדוגמא שהאדם מנסה להבין, מהי מהות המציאות. ולשם כך על האדם לשלול במחשבתו את כל תשובות השקר, דהיינו, להרוג את האחיזה שלו בכל הצורות. וכאשר האדם שולל את כל האפשרויות השקריות, אז ממילא הוא רואה את המחוייב האמיתי.

וכמות השקרים, היא אין סופית. כי המהות, היא ההעדר של אין סוף צורות שונות. אז כיצד יכול האדם לשלול את כל הצורות כולן? והתשובה היא פשוטה ביותר. והיא שעל האדם לשלול ולהרחיק מדעתו את המכנה המשותף, שכולל בתוכו את כל הצורות כולן. כי כאשר יש לאדם שכל אמיתי, הוא מבין שהמהות היא לא שום צורה כלל, ובכך הוא כולל את כל הצורות כולן.

כי הטועה, נדמה לו שאין סוף לשאלות האפשריות ולספקות. כי כמות הידע, היא אין סופית, וא"כ יש אין סוף שאלות אפשריות. אז כיצד יגיע האדם לוודאות מוחלטת? אך מי שהוא פיקח, הוא מבין שלכל קבוצת שאלות ואפשרויות, יש מכנה משותף שתוחם אותן. ולכל קבוצת שאלות, יש בעצם שורש. וכאשר האדם מתבונן היטב על שורש השאלות שלו, הוא מגלה שבסוף הכל מסתכם לשאלה אחת ויחידה, שהיא, איך יכול להיות שהיש הוא אין ושהאין הוא יש והכל בו זמנית. ואז האדם רואה את אחדות המציאות.

וכאשר האדם חוקר את מהות המציאות, ברור לו לגמרי שמהות המציאות, היא לא הקיר שמולו. כי האדם מבין שהקיר שמולו, הוא לא מחייה ומהווה את כל המציאות כולה. ולמרות שמצד האמת, כאשר הצורה נכללת במהותה לגמרי, אז גם כל ישות סופית וכל צורה סופית, היא עצמה ההוויה של כל הצורות כולן, כי אין שום צורות כלל. ואעפ"כ כאשר האדם מתבונן על הקיר מולו, הוא מבין שהקיר מולו הוא לא מהות המציאות כולה.

וכאשר יהיה ברור לאדם באופן מוחלט, שמהות המציאות היא לא הזמן והמקום, וכל שכן שהיא לא מה שנמצא בתוך הזמן והמקום, על ידי זה ורק על ידי זה, האדם מצליח לתפוש במחשבתו את הכלום שמחייה את הכל, שהוא מהות הכל. ואז האדם מבין את מהות המציאות. ואח"כ האדם רואה גם, שהמהות והצורה הם אחד ממש, שזאת ורק זאת האחדות האמיתית...