כי יש כאלו, שכאשר רע להם, אז הם משתמשים בשכל שלהם, כדי לעשות לעצמם טוב. והם פונים אל השכל שלהם, כדי לבקש ממנו עזרה, שיעזור להם להרגיש טוב. והם אינם יודעים, שהם מבקשים עזרה, משורש הרע, בכבודו ובעצמו.

כי שורש הרע, הוא השכל עצמו. שהוא זה שאחראי לכך שרע לאדם. כי על ידי ההפרדה שהשכל עושה, בין היש לבין האין, על ידי זה נוצרת אצל האדם תחושת החסר שלו. ומי שאין לו שכל כלל, הוא לא יודע להבדיל, בין יש לאין, והוא לא חווה שום ישות ושום חיסרון כלל. כך שכל תחושת החיסרון של האדם, היא רק בגלל השכל שלו.

וכמה מסכן הוא האדם, שהוא פונה אל שורש הרע בכבודו ובעצמו, לבקש ממנו עזרה?!

והשכל מרמה את האדם, רק בגלל שיש לאדם אמונה בשכל שלו. שהאדם מאמין, שהשכל הזה יעשה לו טוב. למרות שבאמת, עצם קיומו של השכל, זאת עצמה סיבת הסבל של האדם.

ואעפ"כ מאחר ששורש הרע, הוא השלמות של המציאות, הרי שהשכל בשורשו, הוא השלמות עצמה. ומנקודת המבט הזו, הגיוני לבקש עזרה מהשכל. רק שרצוי לבקש עזרה משורש השכל, ולא מהשלב, שבו הוא מפריד את עצמו מהשלמות.

ועל האדם להתבונן על האמת בלבד, ולחפש תמיד רק את האמת. ועל האדם להטיל ספק בכל דבר ולא להיות בטוח בשום דבר כלל, גם לא בשכל של עצמו...