כי מי שרוצה להרגיש את האחדות של המציאות, עליו להיות איש אמת, עד כדי כך, שהוא באמת ידע שהכל אחד, ואז ממילא הוא גם ירגיש באמת שהכל אחד. ולהיות איש אמת באמת, פירושו שיש אצל האדם התאמה בין הידיעות שלו, לבין הרגשות שלו.

כגון לדוגמא שהאדם יודע שבובת האריה לא יכולה לפגוע בו, שאז הוא לא אמור לפחד ממנה. ואם האדם מפחד מהבובה של האריה, למרות שהוא מבין שהיא לא יכולה לפגוע בו, או אם האדם כועס, למרות שהוא מבין שהוא לא אמור לכעוס, או כל כיו"ב, שיש אצל האדם הפרדה בין מה שהוא מבין, לבין מה שהוא מרגיש, על ידי ההפרדה הזאת, האדם הוא איש שקר, והוא רחוק מהאחדות של המציאות.

כי באחדות המציאות, יש אחדות של השכל והרגש. ששניהם מרגישים טוב באמת. וכדי להשיג את אחדות השכל והרגש באמת, לשם כך צריך האדם למסור את נפשו, לאחד את הרגש ואת השכל שלו, שהוא ירגיש את מה שהוא מבין, ושהוא יבין את מה שהוא מרגיש.

ובפועל, על האדם לוודא שהרגשות שלו, תואמים את ההבנות שלו. כי מי שלא מרגיש, את המציאות שאותה הוא מבין, על ידי זה הוא לעולם לא ירגיש ולא יחווה את האחדות של המציאות, שהיא אחדות הרגש והשכל.

ועל ידי זה שהאדם מוסר את נפשו, לזכך את ההבנה שלו, כדי שהיא תתאים עם הרגש שלו, כי כאשר יש חוסר התאמה בין הרגש לבין השכל, הרי שזה אומר שהשכל והרגש, שניהם של שקר.

כי באחדות של האמת, יש הסכמה. ועל האדם לברר רק את האמת, ולראות שהשכל הוא אכן אמת, ושהרגש הוא אכן אמת. ועל ידי זה נוצרת התאמה בין ההבנה לבין החוויה, עד שהכל מתאחד באמת, אל האחדות של המציאות...