ובו יתבאר, למה כדי להיות מאושר באמת, האדם מוכרח להתבונן? ולמה בלי להתבונן, לא יעזור לאדם שום דבר אחר?
והעניין הוא, כי חווית האחדות של המציאות, היא קורת לאדם, רק כאשר הוא מבין בשלמות אמיתית שהכל אחד. וכל זמן שהאדם לא מבין בשלמות אמיתית שהכל אחד, הוא לא חווה ולא יחווה את האחדות של המציאות. ומאחר שכדי לחוות את האחדות, לשם כך צריך להבין בשכל עצמו שהכל אחד, לכן האדם מוכרח להשתמש בשכל שלו ולהתבונן על מהות אחדות המציאות. ולכן לא עוזר ולא יעזור לאדם שום דבר, מלבד להתבונן אל תוך מהות אחדות המציאות.
ולמה? כי אין שום עצה ושום תבונה, שעוזרת לאדם להפסיק לסבול ולהיות מאושר באמת, מלבד העצה האחת והיחידה, שהיא להיות איש אמת ולחשוב בצורה אמיתית. וכל עצה בעולם באשר היא, מלבד העצה של להיות איש אמת באמת, כל עצה, היא תמיד של טעות.
ויש רק עצה אחת ויחידה, והיא להיות איש אמת מוחלטת. דהיינו, שהאדם יפסיק לחשוב על דבר שהוא אמת, אם הוא לא באמת אמת באופן מוחלט. ועל ידי זה האדם מגלה שהכל אחד, וחי חיים טובים באמת...