כי האדם, הוא גם רק מושלם כאלוהים ממש. ובכל רגע ורגע, יש בתוך האדם רגש מודחק של שלמות / אלוהים ממש. ולכן האדם, לעולם לא מאושר בשלמות.

משום, שהוא רוצה להעצים ולגלות את הרגש של האלוהים שבו. והאדם לא מרוצה משום רגש שיש בעולם, מלבד הרגש של האלוהים עצמו. וכל רגש שגורם לאדם להרגיש טוב, הרי שזה רק משום שיש בו התגלות של חווית האלוהים. וגם להפך, שכל רגש רע, הוא משום הסתרת הרגש של חווית האלוהים.

והנה, הרגש הזה של האלוהים ושל השלמות, שכבר נמצא בתוך האדם, הוא מוסתר ומודחק בתוך האדם. והסיבה שהאדם מדחיק את הרגש הזה של השלמות, היא משום שהאדם רוצה להרגיש גם רע! ומצד האחדות, הסיבה האמיתית לכך היא, שאין שום שאלה כלל. אבל מצד הנפרדות הסיבה היא, שהאלוהים שבתוך האדם, רוצה להרגיש גם רע. ולכן הוא מדחיק את האלוהות, ויוצר את הצמצום של התודעה, שהיא האדם הנפרד.

ומי שרוצה לזכות להתגלות הרגשית של האלוהים שבו, עליו למסור את נפשו בכל כוחו, שלא להדחיק את הרגשות שלו. ואין הכוונה לומר שעל האדם לבטא את הרגשות שלו, כלפי העולם החיצוני החוצה. אלא הכוונה היא, שעל האדם לבטא את הרגשות שלו, כלפי העולם החיצוני של המודעות שלו. דהיינו, שהאדם מוכרח להיות מודע בכל רגע ורגע, לסך כל הרגשות שלו, ולסך כל המחשבות והתחושות והרצונות וכולי שעוברים בתוכו.

כי מי שמסתיר מעצמו את הרצונות / תחושות / רגשות / מחשבות שיש לו, הוא גורם לכך שגם האלוהות שנמצאת מאחורי כל הרגשות, שגם היא תהיה מוסתרת. והאדם מפחד לבטא את הרגשות שלו כלפי עצמו. דהיינו, שהאדם מפחד לומר לעצמו את האמת, לגבי מה שהוא מרגיש. כי עבור מי שמודה שהוא רוצה שלמות, העולם הזה, הוא גיהנום של ממש, שבו תמיד חסר לאדם משהו. והאדם מפחד להודות, שתמיד חסר לו משהו, ושהוא סובל תמיד.

ושורש כל הרגשות והתחושות והרצונות וכולי, הם כולם מגיעים מהאחדות הראשונה, שהיא האלוהים, שנמצא מאחורי ולפני ובתוך פנימיות כל הדברים כולם. ובדרך אל האלוהות, יש שדים אכזריים, שמפחידים את האדם לא להתקרב אליהם. והם גורמים לאדם, לפחד להיות מודע אל הרגשות שלו.

וככל שהאדם מתבונן, פנימה יותר אל תוכו, כך, מהיבט מסוים, הוא מפחד יותר לאבד את הטוב השקרי שלו, ומהיבט אחר, הוא כבר רוצה להתחבר אל הטוב האמיתי באמת. כי ברגע שהאדם מסתכל פנימה באמת, הוא רואה את האלוהים שהוא, וה"אני" השקרי של האדם נעלם. וה"אני" הזה מפחד למות, ולכן הוא מפחיד את האדם, שלא יסתכל פנימה. כי גם הנפרדות, רוצה לשרוד כנפרדות. ולכן היא מרחיקה את האדם מהאחדות.

ועל ידי זה שהאדם נצמד אל האמת, שאליה הוא כן יכול להתחבר בקלות, דהיינו, שהאדם משתדל להיות כמה שיותר אמיתי, במה שכן קל לו להיות אמיתי, דהיינו, להבין את המציאות (להיות אמיתי = להבין את המציאות), על ידי זה הוא הופך להיות איש חיל ואמיץ, והוא מסתכל אל תוכו פנימה, דהיינו, אל תוך מהותו, ואל תוך השכל של עצמו. ואז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש, ואז מתגלה הרגש האלוהי, שהוא החוויה של השלמות...