גם אם אינך מבין, אתה מוכרח להבין, למה אינך מבין. כי או שאפשר להבין, או שאי אפשר להבין. ואם אינך מבין דבר כלשהו, אך אינך מבין גם לא את חוסר ההבנה שלך, אז האדם נשאר חסר הבנה וסובל. אבל אם האדם מתעקש להבין, לפחות את הסיבה שבגללה הוא לא מבין, אז או שהוא מגלה שכן אפשר להבין, או שהוא מגלה שבאמת אי אפשר להבין, אבל יש לו יותר הבנה, שהוא כן מבין למה אי אפשר להבין.

כגון לדוגמא המציאות, שהאדם לא מבין אותה. ואם הוא מתעקש להבין לפחות למה הוא לא מבין, אז הוא מבין, שהוא לא מבין את המציאות, בגלל שיש בה דבר והיפוכו, שהיש והאין הם אחד, ושהוא עצמו לא מסוגל להכיל את ההבנה הזאת, ושרק משום זה, הוא לא מבין את המציאות.

ואז כאשר האדם מבין, למה הוא לא מבין, אז הוא רואה שהחיסרון הוא רק בו עצמו. כי אז האדם מבין את האמת, שבאמת היש והאין הם אחד, ורק השכל של האדם, לא רגיל לחשוב כך בצורה מודעת. ואז כאשר האדם מבין את סיבת חוסר ההבנה שלו, שהיא חוסר היכולת להכיל את ההפכים, אז האדם מתחיל להתבונן על המציאות בדרך חדשה, של הכלת ההפכים, שהיש והאין הם אחד. ואז פתאום, האדם כן מבין את המציאות.

כי הבירור של למה אינך מבין, מוביל את האדם לאחת משתי מסקנות. או שהדבר שאותו הוא רוצה להבין הוא שקרי, ואז ממילא אין צורך להבין אותו, או שהוא אמיתי. ואם האדם לא מבין אותו בגלל צורת החשיבה שלו עצמו, אז כאשר ברור לאדם שהדבר הוא אמת, וברור לאדם מה הסיבה האמיתית שבגללה הוא לא מבין את הדבר, אז על ידי זה האדם רואה את האמת שהכל אחד, והחשיבה של האדם משתנה בהתאם למציאות.

והכלל והעיקר, לא לפחד כלל, להמשיך ולשאול שאלות, נגד השכל ונגד ההיגיון ונגד כל הסיכויים. וכאשר יש אי הבנה, האדם מוכרח להבין למה הוא לא מבין. ואם לא, אז הוא ימשיך לסבול. ועל ידי ההתעקשות של האדם, להבין לפחות, למה הוא לא מבין, אז האדם רואה את האמת שהכל אחד, ואז הוא רואה שאין שום שאלה כלל...