ובו יתבאר, הטעות של האדם שאומר לעצמו, שהוא לא יכול להשיג איזה דבר, למרות שמצד האמת הוא כל יכול, שיכול להשיג כל דבר, עד כדי כך שהוא יכול לגרום לעצמו לחשוב שהוא לא באמת יכול, למרות שהוא כל יכול.

והאדם טועה ואומר שהוא לא יכול, רק כדי לנסות להסיר מעצמו את האחריות. והאדם הוא טועה. כי אם האדם היה בטוח באופן מוחלט שהאחריות היא לא עליו כלל, כגון שהאדם היה בטוח באופן מוחלט שאין לו שום בחירה חופשית כלל, והאדם היה בחוויה הזאת באמת, הרי שגם אז האדם היה מרגיש טוב בשלמות (מסיבות שונות).

ומצד אחד, האדם אומר שהוא לא יכול, דהיינו, שאין לו בחירה, ומצד שני הוא עדיין אומר לעצמו שכן יש לו בחירה, ולכן בעצם הוא סובל. דהיינו, האדם מרמה את עצמו, וגורם לעצמו לסבול.

והאדם מנסה להסיר מעצמו את האחריות, והאדם טועה לחשוב שאין לו בחירה, למרות שבאמת יש לו בחירה חופשית מלאה על כל המציאות כולה בשלמות. וזה, רק משום שהאדם לא רוצה להתמודד עם מה שהוא צריך להתמודד. כי האדם יודע שאם הוא לא יסיר מעליו את האחריות, אלא הוא יבין שהוא כן יכול, אז הוא יצטרך להתמודד עם הבעיה.

והאדם לא רוצה להתמודד עם הבעיה, משום שהוא רוצה לסבול!. כי האדם יודע שאם הוא יתמודד, אז הבעיה תיפתר והכל יהיה רק טוב. והאדם רוצה להרגיש גם רע אמיתי, ולכן הוא משקר את עצמו שהמציאות היא לא בשליטתו וגם לא כרצונו, ועל ידי זה האדם סובל כרצונו.

ומי שלא רוצה לסבול, עליו להיות איש אמת, ולהבין שיש לו בחירה חופשית מלאה, ושלא יעזור לו לגלגל את האחריות למצבו, על אף אחד אחר וכולי. ועל ידי זה שהאדם מבין שהרע נוצר רק בגללו, ושאף אחד בעולם לא יעזור לו, אם הוא לא יעזור לעצמו, שזאת אכן האמת, שרק האדם יכול לעזור לעצמו, על ידי ההבנה הזאת, האדם עוזר לעצמו, לוקח אחריות באמת, מברר את האמת, מגלה שהכל אחד ומושלם, וחי חיים טובים באמת...