כי האדם מחפש את האמת ואת המחוייב / הדבר שחייב להיות נכון / שאין אפשרות שהוא לא יהיה נכון. וכדי להגיע אל האמת המחויבת, צריך האדם לחשוף ולגלות את כל השקרים. ולגלות את כל השקרים, זה אפשרי, רק על ידי זה שהאדם שואל שאלות, ומנסה להטיל ספק בכל דבר. כי האמונה, היא גורמת לאדם להאמין בשקרים. והדרך היחידה של האדם לעקור מליבו את האמונה השקרית, היא רק על ידי זה שהאדם מטיל ספק אמיתי, בכל דבר.

והנה, לפעמים נדמה לאדם שהוא מטיל ספק בידיעות שלו, והאדם מתפלא למה השכל הגדול לא מגיע? כי מובטח לאדם, שאם הוא באמת יטיל ספק בנפרדות, מיד הוא יראה את האחדות ואת השלמות של המציאות, שהיא מסתתרת מאחורי האמונה השקרית. כי כל קיומה של הנפרדות כנפרדת, הוא רק על ידי האמונה השקרית. ועל ידי אמת, הנפרדות חוזרת לקיומה האמיתי, דהיינו, באחדות, עם האחדות ועם השלמות של המציאות.

אבל, כדי שהאדם יראה במו עיניו את האחדות ואת השלמות, לשם כך הוא צריך להטיל ספק באמת. כי האחדות של המציאות, נמצאת בצמוד ואחרי הספק של האמת. כי יש אחדות, ואותה מסתירה האמונה של הנפרדות. וכאשר האדם עוקר את האמונה השקרית באמת, על ידי זה שהוא מטיל ספק של אמת בנפרדות, תכף ומיד הוא רואה את האחדות, שנמצאת מאחוריה. שהיא שורש הנפרדות, ושהנפרדות נמצאת בתוכה ומאוחדת איתה כישות אחת ממש.

והאדם חושב לעצמו, שהוא באמת מטיל ספק בכל דבר. ומי שמטיל ספק אמיתי בקיומו של דבר כלשהו, אם הטלת הספק היא אמיתית, הרי שממילא זה אומר, שהוא מטיל ספק גם בקיומם של כל הדברים שבעולם. כי כאשר יש לאדם ספק אמיתי לגבי היש והאין, דהיינו, כאשר יש לאדם ספק אמיתי, האם באמת יש או אין, איזה דבר שנראה בעיני האדם כיש / אין, הרי שבעצם האדם מטיל ספק אמיתי, לגבי הקיום של היש / אין כולו.

ונחדד ונאיר: כי אם יש לאדם ספק לגבי היש, האם הוא באמת ישנו, ממילא זה אומר, שמוכרח שיהיה לאדם ספק, גם לגבי האין האם הוא באמת איננו. כגון לדוגמא, כאשר האדם רואה מולו שולחן. שאם יש לאדם ספק אמיתי, לגבי קיומו של השולחן, דהיינו, שהאדם באמת לא יודע, האם יש או אין מולו שולחן, הרי שממילא זה אומר, שמוכרח גם שיהיה לאדם ספק אמיתי, לגבי מה שאין מולו, האם הוא באמת איננו. דהיינו, שמוכרח גם שיהיה לאדם ספק, האם הפיל שהוא לא רואה אותו מולו, האם באמת הוא איננו מולו, או שאולי כן יש פיל מולו?! כי כאשר יש ספק אמיתי, לגבי היש, האם הוא ישנו, מוכרח שיהיה גם ספק אמיתי לגבי האין, האם הוא, באמת איננו.

ועל האדם להבין, ששום שקר בעולם, לא יעזור לו להתאחד עם המציאות. כי אחדות המציאות, היא מחוייב המציאות, שהיא כולה אמת מחויבת, ואליה לא יכול להתקרב, גם לא מי שהוא איש אמת שקרית שאינה מחויבת, אלא אך ורק מי שהוא איש אמת, שהיא מחויבת באמת.

ועל האדם להתבונן היטב ולשאול את עצמו, האם באמת יש לי ספק לגבי קיומו של היש ולגבי אי קיומו של האין? כי כאשר יש לאדם ספק אמיתי לגבי איזה דבר, הוא פועל ומתנהג בצורה כלשהי. אבל כאשר האדם מטיל ספק לגבי קיומם ואי קיומם של דברים, הוא עדיין מתנהג בצורה אחרת.

ועל האדם להיות איש אמת באמת, ולברר עם עצמו את האמת, האם באמת יש לו ספק אמיתי לגבי קיומו של דבר, או שמא הספק הוא רק פילוסופי תיאורטי בלבד, והאדם לא באמת חווה את הספק שלו, לגבי היש והאין.

וכך גם לגבי כל דבר ודבר, ששאלה של אמת, היא רק כאשר יש אצל האדם השתוות אמיתית, לגבי האפשרויות השונות. ומספיק שנדמה לאדם קצת, אפילו כחוט השערה, שאפשרות אחת היא נכונה יותר מאשר אפשרות אחרת, הרי שזה אומר שאין לאדם ספק אמיתי, וממילא הוא גם לא רואה את האחדות של המציאות.

כי כאשר יש לאדם ספק אמיתי לגבי איזה דבר, הוא מתייחס אליו בצורה כלשהי. כגון לדוגמא, כאשר יש לאדם ספק אמיתי, האם יש אריה וסכנה בביתו, הוא מיד עושה פעולות בנידון. ואם יש לאדם ספק אמיתי לגבי קיומם של היש והאין, אז למה הוא ממשיך לעשות פעולות רגילות כאילו הכל ברור לו?!

ומי שיש לו ספק אמיתי, הוא הופך להיות כלום. ואיך הוא ממשיך לחיות ולקבל החלטות ולרצות רצונות ולפעול וכולי, אם באמת יש לו ספק אמיתי, וכל שכן אם יש לו ידיעה וודאית מוחלטת שהכל אחד? והתשובה על זה, היא נסתרת מעיני האדם. כי שורש השאלה הוא, כיצד מהאחדות נוצרה הנפרדות. שרק מי שמבין את השכל של האחדות, רק הוא מבין כיצד זה, שמאחדות נוצרת נפרדות.

ועוד נוסיף ונעמיק: מי שרוצה לראות במו עיניו את אחדות המציאות, ושהיא תמלא את כל החוויה שלו, הוא מוכרח להגיע אל האמת המחויבת. וזה על ידי הטלת ספק אמיתית. שהאדם באמת חווה את הספק, לגבי היש והאין בצורה אמיתית. ותכף ומיד, בפחות מרגע אחד, ברגע שהאדם מגיע לנקודה של אמת, תכף ומיד הוא רואה, שהכל היה הווה ויהיה אחד.

ולמה בפחות מרגע אחד? כי ברגע שהאדם נכלל באחדות, הוא מתחבר למציאות שמעל הזמן, ששם אין שום זמן כלל, ושם הכל קורה בפחות מרגע...