כי לפעמים נדמה לאדם, שהוא הולך אחרי העצות של החכם האמיתי, ואעפ"כ הוא לא מצליח להגיע אל השלמות האין סופית. והכל, הוא רק מחמת השקר העצמי של האדם. כי אין האדם רחוק מהשלמות האין סופית, אלא רק משום, שהוא רחוק מלקיים את העצות של החכם האמיתי, בצורה אמיתית.

כי כל העצות של החכם האמיתי, הן רק לבוש של שכל, שמלובש בתוך עצה. ולקיים באמת את העצה של החכם האמיתי, פירושו, להבין את מהות השכל שלה, ולוודא שהשכל של העצה, ממלא את האדם בשלמות.

כי האדם רוצה להגיע אל האחדות. והאחדות של המציאות, היא נמצאת בסוף ובקצה האחרון של המציאות, והיא רחוקה במרחק אין סופי. וכל זמן שהאדם לא הולך עד הסוף ממש, הוא עדיין לא מגיע לאחדות עצמה, אלא רק ללבושים חיצוניים שלה.

והחכם האמיתי, רוצה לגלות לאדם את האלוהים שהוא. והאלוהים שבתוך האדם, הוא נסתר בתוכו עמוק עמוק. כ"כ עמוק, עד שהוא מחוץ למקום ממש. כי הוא נמצא בעומק האדם, בעומק אין סופי, עד שהוא נעלם ונסתר מהאדם, כל זמן שהוא מסתכל על הלבושים החיצוניים.

ומהות השכל של החכם האמיתי, היא אחת, והיא שהאדם יהיה איש אמת עד הקצה האחרון והסופי, שאין אחריו שום מקום כלל. וכל זמן שהאדם יכול להיות יותר אמיתי ממה שהוא, כגון לדוגמא שיש בליבו של האדם אמונות שקריות כלשהן, שהוא עוד לא השמיד אותן, הרי שהאדם הוא עדיין לא איש אמת. כי בליבו של איש אמת, אין שום אמונה כלל, אלא ליבו מלא בידיעת האמת בלבד.

ועל ידי זה שהאדם מוסר את נפשו לקיים באמת את העצות של החכם האמיתי, על ידי זה האדם מעמיק את מחשבתו, בתוך השכל של החכם האמיתי. ומצד האמת, אין שום צורך לקיים בפועל את העצות של החכם האמיתי, אלא מספיק להבין (אבל באמת להבין), את השכל שלהן, בלבד. ובתנאי, שההבנה תהיה הבנה של אמת, של שורש השכל של החכם האמת.

כי אין שום משמעות אמיתית, ללבושים החיצוניים של המציאות. והעצות של החכם האמיתי, הן כולן רחוקות מהעולם המעשי של הלבושים החיצוניים, ולכן אי אפשר לקיים בפועל באופן "ממשי", שום עצה של מי שהוא חכם אמיתי באמת. כי את העצות של חכמי השקר, אותן ניתן ליישם בעולם ה"ממשי" שלנו. והן גם נותנות לאדם תוצאות "ממשיות", כאן בעולם שלנו. שהעצות של חכמי השקר, עוזרות לאדם, לעבור מבית כלא אחד, לבית כלא אחר, לנצח נצחים.

אבל העצות של החכם האמיתי, הן לא עצות "ממשיות" ב"ממשות" של העולם הזה ה"ממשי", אלא הן עצות ממשיות באמת! כי הממשות של העולם הזה, היא בדיוק כמו ה"ממשות", של עולם שנמצא בתוך החלום של המשוגע. והעולם שלנו, הוא לא יותר ממשי, מאשר הדבר הממשי ביותר, שנמצא בתוך החלום ה"ממשי" של האדם.

והדבר הממשי באמת, זאת האחדות של המציאות, שהיא המהות שממלאת את הכל. והעצות של החכם האמיתי, הן ממשיות באמת, והן כולן מכוונות את האדם אל תכלית אחת, שהוא יחווה את האמת של המציאות, באופן ממשי. כגון לדוגמא שהאדם לא יחשוב שום דבר, שהוא אינו אמת. ושהאדם לא ירגיש שום רגש, שהוא לא נובע מתפישת אמת של המציאות.

והעצות של החכם האמיתי, לוקחות את האדם, והופכות עבורו את האמת המוחלטת, לדבר הממשי ביותר. שהאדם חווה באופן ממשי באמת, את המהות של המציאות, שהיא האחדות של הנפרדות. וכל זה קורה, רק כאשר האדם הולך עם האמת, עד לקצה האחרון, אל האין סוף ומעבר לו. כי שם ורק שם, יש את האחדות של המציאות.

ומצד האמת, לא רק שהאדם לא מקיים את העצות של החכם האמיתי באמת, עד הסוף ועד הקצה האחרון שלהן ומעבר לקצה האחרון שלהן, אלא האדם גם לא הולך אחרי שום אמת כלשהי, עד הסוף. כי מי שילך אחרי אמת כלשהי עד סופה, גם אם היא אמת שקרית, אם האדם ילך איתה עד סופה, דהיינו, ייצמד אליה בשלמות, ויחקור ויבין את מהותה, גם אם היא שקר, הרי שבסופו של דבר, תמיד ובכל מצב, האדם יגיע אל האחדות של המציאות, שהיא נמצאת בסוף של כל הדברים, ושכל הדברים בסופם, מחוברים אליה.

כי האדם הוא איש אמת, בדיוק כמו שהדמות שמשתקפת בחלום בשעת השינה היא אמת. כי אין לאדם בחייו, שום דבר שהוא בטוח בו באופן מוחלט. וממילא לא שייך שהאדם יהיה איש אמת, כל זמן שאין לו בחייו אפילו לא ידיעה אחת של אמת מוחלטת. כי כל דבר שנדמה לאדם שהוא אמת, הוא גם שקר! משום שהוא לבוש חיצוני, שהוא אינו מחוייב המציאות, ושהוא רק מתחזה לאמת...