ובו יתבאר אחד הרעיונות המוטעים ביותר שיש בעולם, והוא הרעיון של המלחמה באגו. והרעיון של המלחמה באגו, אומר, שהאגו של האדם הוא רע והוא יוצר אצל האדם את הסבל. שזה אולי נכון ואולי לא. אבל עיקר הטעות היא בהמשך הרעיון, שאומר, שעל האדם לנסות להעלים את האגו שלו. ועל האדם לא להזדהות עם האגו שלו, וכיו"ב שאר מיני טעויות ממינים שונים.

וזוהי הטעייה גדולה, משום, שהשקר הזה גורם לאדם לחשוב שהוא יכול להשתחרר בכוחות עצמו מהאגו של עצמו. ויש שנדמה להם, שהם הצליחו להשתחרר מהאגו שלהם, ושהם יודעים שהם כלום וכיו"ב שאר שיגעונות. והם לא מבינים, שהדבר היחיד שהם עשו, זה החליפו את הצורה של האגו של עצמם, אך לא יותר מכך.

כי בהתחלה האדם מזדהה עם כל מיני רצונות כדי להרגיש טוב. ואח"כ האדם מזדהה, עם הרצון שלו להשתחרר מהאגו שלו, כדי להרגיש טוב. והרצון של האדם להרגיש טוב, הרצון הזה נשאר. והאדם עדיין מעדיף להרגיש טוב ולא להרגיש רע. והאדם עדיין לא באמת חווה בחירה חופשית מלאה, כאשר הוא מרגיש רע. דהיינו, האדם עדיין לא חווה את השלמות האלוהית שהוא, כי הוא עדיין לא חווה שהכל אחד ממש, ואת זה שבנפרדות, הוא זה שבוחר מלכתחילה את הרע.

והאדם משלה את עצמו שהוא לא נאחז באגו שלו, אבל הוא מאוד נאחז באגו וברצון שלו, שהוא להיות בלי אגו. והאדם לא מבין, שכל זמן שיש לו רצון עצמי כלשהו, ותודעה עצמית כלשהי, הרי שהוא עדיין נאחז באגו שלו.

והאדם עצמו לא יכול בכוחות עצמו להשתחרר מהאגו שלו לגמרי. כי ה"אני" לא יכול להעלים את עצמו, באמצעות כוחו של עצמו. כי ברגע שה"אני" איננו, בגלל מצב תודעתי שנובע ושמקור כוחו הוא ה"אני" עצמו, הרי שממילא האדם לא באמת העלים את עצמו לגמרי. ומי שלא קיים כלל, הוא לא יודע, גם לא את זה שהוא לא קיים כלל, אלא אין שום ידיעת "עצמי" כלל.

ולכן כל הרעיון שהאדם צריך להילחם באגו שלו בשיטות שונות ומשונות, אלו הכל עצות מתוחכמות ושגויות של האגו עצמו, שהוא רוצה לגרום לאדם לחשוב שהוא ניצח אותו, למרות שבאמת, האגו, הוא זה שממשיך לנהל את ההצגה. כי ההיעלמות של האגו עצמו, היא עדיין תלויה ברצון ובבחירה של האגו של האדם עצמו.

והדרך היחידה של האדם להעלים את האגו של עצמו, היא על ידי אמת. והעניין הוא, כי האגו הוא טוב, במצב שהוא אכן אמיתי. כי יש אגו שהוא טוב, והוא האגו של אלוהים. שהוא יש לו אגו בריא ואמיתי, שהכל כרצונו תמיד, וזאת חווית שלמות האלוהות עצמה.

ומי שרוצה את חווית שלמות האלוהות עצמה, עליו להיות איש אמת. כי האמת היא שהאדם הוא כבר שלם כאלוהים ממש. והאדם לא חווה את זה, כי הוא חי בשקר ומשקר את עצמו שהוא רק בן אדם. והאדם בגלל הטעויות שלו, חושב שה"אני" שלו, זאת הנשמה והתודעה שלו. והאדם לא מבין, שהוא, זאת גם הישות הראשונה, שהיא האחדות של המציאות, דהיינו, השלמות עצמה.

ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, ושואל את עצמו, מי אני באמת? ומה אני? ומהו קיומי העצמי? ולמה אני קיים כרגע ברגע הזה ממש? ועל ידי זה שהאדם לא מטעה את עצמו לחשוב, שהוא קיים כרגע כהמשך של הרגע הקודם, אלא האדם מבין שקיומו הוא רק אפשרי המציאות בלבד, על ידי זה, כאשר האדם מתבונן פנימה, הוא רואה את מהותו שהיא האחדות של המציאות, שקיומה הוא מחוייב המציאות, ואז האדם חווה את האלוהים עצמו...