כי האדם מוקף במוסכמות. והמוסכמה הנפוצה ביותר, היא הלוגיקה האנושית, שהאדם רגיל לראות את הישויות השונות שיש בעולם, כנפרדות זו מזו. והאדם חי את חייו בתוך עולם שלם של נפרדות, שבו דבר אחד שונה מדבר אחר וכולי. והנפרדות הזאת, היא העונש של האדם, כל זמן שהוא לא מחובר אל האחדות.

כי האלוהות, היא חווית האין סוף. שהאדם חווה חוויה של שחרור מוחלט ואמיתי, ללא כל חווית צמצום כלל. (וכמובן שהשחרור הוא כ"כ גדול, עד שהוא באחדות, עם הצמצום של הנפרדות). וככל שהאדם, חי יותר בעולם של הגדרות והתניות שכליות ורגשיות בתוכו, כך האדם סובל יותר. כי כל "אמת" שהאדם נאחז בה, היא בעצם עוד חוויה של צמצום, שהיא עונש אמיתי עבור האדם.

כי האמיתות של האדם, הן כולן הגדרות. וכל הגדרה, היא חוויה של צמצום והגבלה. וככל שהאדם, נאחז יותר ב"אמת" מוגדרת, שהיא נפרדת ושוללת את הדעות שמנוגדות לה, כך האדם סובל יותר מהאמת השקרית שבה הוא נאחז.

ומי שרוצה לחיות טוב באמת, עליו להיות אמיתי באמת. והמוות של האמת השקרית, הוא נעשה על ידי השימוש באמת המוחלטת. כי המוחלטות, שורפת את האמת השקרית, שקיומה הוא רק אפשרי אך לא מחוייב ומוחלט.

ובפועל, על האדם לשנוא את הספקות ואת חוסר הוודאות המוחלטת. ועל ידי זה האדם מתחבר יותר ויותר אל המוחלטות, והאמיתות השקריות מתות, והאמת המוחלטת מתגלה. והיא מכילה בתוכה את הכל, ללא שום הפרדה והגדרה כלל, ולכן קיומה הוא מחויב. משום שאין שונה ונפרד ממנה כלל (כי היא באחדות עם הלבושים שלה). ואז האדם חווה את האחדות ואת השלמות של האין סוף.

ועוד נוסיף ונעמיק: על האדם למרוד בדרך החשיבה הרגילה שלו. ועל האדם למרוד בכל הדברים שנראים לו כאמת. ועל האדם לדעת את האמת, והיא, שכל דבר שניתן למרוד בו, הרי שהוא לא אמת, אלא הוא רק שקר שמתחזה לאמת. כי באמת האמיתית, אי אפשר למרוד כלל. וכאשר האדם עומד מולה, הוא לא יכול למרוד בה, גם אם הוא ממש ירצה.

וכל זמן שהאדם יכול למרוד, גם בעזות פנים ובשקר מול אמת כלשהי / רעיון כלשהו, הרי שעליו לעשות זאת! כי הוא מחסל בכך, שקר שנדמה לאמת. כי האמת, קיומה הוא מחוייב, ואי אפשר למרוד בה...