והעניין הוא, כי רוב האנשים, נדמה להם שהם חכמים גדולים. ואם האדם היה חכם אמיתי, הרי שהוא היה חי חיים טובים באמת, והוא לא היה צריך שום עצה מאף אחד, איך לחיות טוב בשלמות באמת.

והאדם יכול להבין שהוא לא חכם אמיתי, מכך שכל אחד יודע בתוכו, שהוא לא חי את החיים הטובים באמת. וזה בא לידי ביטוי, בכך, שהאדם מחפש חיים יותר טובים. כי כאשר הכל טוב באמת, אז הרצון למצוא משהו יותר טוב נעלם, ואם הוא לא נעלם, זה אומר שהאדם מרגיש גם רע, וממילא זה אומר שהוא לא חכם באמת. ואעפ"כ, רוב בני האדם נדמה להם שהם חכמים גדולים, למרות שבד"כ הם לא חכמים גדולים וכולי.

וכאשר האדם שומע ולומד את העצות של החכם האמיתי, נדמה לו שהוא באמת מבין את העצות של החכם האמיתי, כפי מה שהחכם האמיתי התכוון במחשבתו.

והאדם מנסה ליישם את העצות של החכם האמיתי, ומגלה שהעצות של החכם האמיתי, לא עובדות אצלו ושהוא לא משיג את השלמות, למרות שנדמה לו שהוא נצמד אל העצות של החכם האמיתי.

ואז האדם מאשים בטיפשותו ובחוצפתו את החכם האמיתי, שהוא לא באמת חכם, ושהעצות שלו לא באמת טובות וכיו"ב.

והאדם הוא חסר בינה שלא מסתכל על מצבו. כי אם היה האדם מסתכל על מצבו, הוא היה מבין, שהוא זה שנמצא בבעיה. כי החיים שלו, הם אלו שהם לא באמת טובים בטוב אמיתי. וראשית כל על האדם להבין, שהחכם האמיתי עושה איתו חסד של אמת, חסד חינם, שבו הוא עוזר לאדם ונותן לו שכל, איך להשיג את השלמות.

כי כל מה שהחכם האמיתי עושה עבור האדם, זה הכל מתנת חינם לגמרי. כי מצד האמת, אי אפשר לגמול למי שהוא חכם אמיתי, גמול אמיתי על מעשיו (גמול חיצוני אפשר לגמול לחכם האמת, כגון לדוגמא כסף וכיו"ב, אך לא גמול, עבור פנימיות דעת החכם האמת).

משום שהחכם האמיתי, חי בעולם שכולו טוב באמת. עולם, שבו לפני ואחרי הכל שווה תמיד. עולם, שבו יש ואין הם אחד. עולם, שבו השלמות קיימת תמיד, בכל צורה של המציאות. ולכן לעולם אי אפשר באמת, לגרום לחכם האמיתי להיות שמח יותר. מחמת, שמי שאפשר לגרום לו להיות שמח יותר, הרי שהוא לא חכם אמיתי.

כי יש טועים שנדמה להם, שהם הגיעו להארה רוחנית וכיו"ב, ונדמה להם שהם מצאו את האושר ואת החיים הטובים, ונדמה להם שיש להם רחמנות על העולם, ושהם רוצים לעזור לאנושות שגם שאר בני האדם יהיו מאושרים.

ועל האדם לדעת את האמת, שכל אלו שמתיימרים לעזור לאדם, ולהראות לו את האור שהם מצאו, כדי להפוך את העולם לטוב יותר, כל אלו ללא יוצא מן הכלל, כולם כולל כולם מנהיגי שקר, שאינם יכולים להנהיג אפילו לא את עצמם, וכל שכן שאינם יכולים לעזור לאחרים ולאדם עצמו.

כי כל זמן שנדמה לאדם, שיש טיפת רע בעולם, וכל זמן שנדמה לאדם, שצורה אחת של המציאות, טובה יותר מצורה אחרת, וכל זמן שנדמה לאדם, שהוא מנסה "לתקן" את העולם, וכל זמן שהאדם, באמת מרחם על שאר בני האדם ורוצה שגם הם ירגישו טוב כמוהו, וכל זמן שנדמה לאדם, שהעולם יהיה טוב יותר, אם כולם יהיו קרובים אל האור שאותו הוא מצא (שהוא חושך מצד האמת), הרי שכל אדם כזה, הוא טועה וחסר שכל אמיתי.

כי המציאות, היא מושלמת וטובה כפי מה שהיא ממש, ברגע הזה ובכל רגע ורגע ובכל צורה וצורה של המציאות. ורק הטועה חושב, שהוא באמת יותר רחמן מאשר המציאות האכזרית. ואז ממציאים את הדרך לשחרור מהסבל. כאילו שהמציאות שלנו היא מקום הסבל, וכאילו עוזרים לאדם לא לסבול. ובאמת, רק גורמים לו לסבול יותר מדיכאונות עמוקים, שהם רק נראים כשמחה כלפי חוץ.

והעניין הוא, שהיחיד שיכול לעזור לאדם באמת, זה רק מי שחושב ומבין, שלא באמת צריך לעזור לאדם. כי כל זמן שהאדם מרחם עליך באמת, דהיינו, שהוא באמת חושב בטעותו שהמצב שלך גרוע, הרי שהוא לא יכול לעזור לך באמת. משום שהוא עצמו עדיין חסר הבנה, בגלל שהוא חושב, שעדיין יש במציאות שלנו משהו גרוע. וכל זמן שנדמה למישהו, שאם מישהו אחר יחשוב בצורה כלשהי, אז המציאות תהיה טובה יותר, הרי שהוא חסר הבנה, שחושב שהמציאות לא מושלמת בשלמות שאין שלמות אחריה, כבר כרגע ברגע הזה.

והם מנהיגי השקר, נדמה להם שיש להם רחמנות על העולם, ושהם רוצים בטובת העולם. ובאמת הם פועלים, רק מתוך האגו השקרי חסר ההבנה שלהם. ונדמה להם, שהעולם הוא לא מספיק טוב כפי מה שהוא כרגע ממש, והם משקרים את עצמם שהם רוצים לעזור לאחרים. ובאמת, הם מנסים לצאת מהדיכאון של עצמם. שהם בעצבות ובדיכאון, מכך שהם רואים אנשים אחרים, שנדמה להם שהם סובלים בסבל רע.

והאדם, נדמה לו שיש לו רחמנות, ובאמת יש לו אכזריות. כי לדוגמא כאשר האדם נותן צדקה לעני, אז נדמה לו, שיש לו רחמנות על העני. אבל באמת, יש לו רחמנות על עצמו, שהוא עצמו סובל מכך שהוא רואה את העני סובל, והאדם מרחם על עצמו ועוזר לעני, ומשקר את עצמו שהוא מרחם על העני. וכיו"ב הנותן על מנת לתת, שהוא נותן, על מנת לקבל הנאה מהנתינה וכולי.

ובאמת, הרחמנות הזאת, מנקודת מבט מסוימת היא אכזריות. כי האדם, נראה שהוא מרחם על העני, אך באמת הוא מתאכזר למציאות. כי המציאות כרגע רוצה שהאדם יהיה עני. והאדם שהוא אכזרי ושהוא שונא את המציאות כפי מה שהיא, הוא מתאכזר אל המציאות, בכך שהוא חושב שהיא אכזרית, ואז הוא מנסה לשנות אותה. ולחשוב שהמציאות אכזרית, זה עצמו אכזריות.

וכמובן שיש גם צד הפוך, שבו, מי שמתעלם מהרצון שלו לעזור לעני, גם זו אכזריות. שהאדם מתאכזר ומתעלם מהרצון שלו, לשנות את המציאות. כי צריך לדעת, שהמציאות כולה מושלמת איך שהיא, בין אם העני נראה כסובל, ובין אם האדם רוצה לעזור לעני, שאז על האדם לדעת, שגם הרצון לעזור לעני, גם הוא טוב, למרות שהוא רצון לשנות את המציאות. ומי ששותק באמת, הוא לא משנה את המציאות, ובכלל זה הוא לא משנה את הרצון שלו לשנות את המציאות. (ובאמת, אין שום שינוי כלל לעולם).

כי אפילו כשהאדם אוכל, זו אכזריות על הרעב. שהאדם מתאכזר לרעב שלו ורוצה להעלים אותו. אבל זו גם רחמנות על השובע, שהאדם מרחם על הגוף, ורוצה להחיות את תחושת השובע. אך המציאות עצמה, היא מושלמת בכל מקרה בשווה.

ומי שהוא חכם באמת, הוא יודע את האמת שהכל טוב ושהכל אחד ושהכל מושלם כבר כרגע ברגע הזה. והוא לא באמת רוצה לעזור לאדם, כי הוא יודע שהכל כבר טוב תמיד. והחכם האמיתי בפנימיות עומק מחשבתו, אינו רוצה שום רצון כלל, כי הכל טוב תמיד והכל אחד תמיד. ולכן החכם האמיתי עושה חסד של אמת עם האדם, והאדם לא יכול לגמול לו מאומה מצד האמת. כי פנימיות החכם האמיתי, לא משתנה לעולם.

ואעפ"כ, בחיצוניות, האדם יכול וראוי לו שיגמול טובה לחכם האמת. כי בחיצוניות, גם החכם האמת מוגבל במשאבים שלו. כי הוא מלובש בגוף, שצריך לאכול וכולי. וכאשר האדם מסייע לחכם האמת בענייני העולם הזה, הוא בעצם מסייע לחכם האמת, לסייע לו עצמו וכולי.

ובעולם החיצוני בלבד, בו החכם חי בעולם של הנפרדות שלנו (שאצלו הוא נמצא באחדות עם העולם הפנימי שלו, למרות שהם נראים כהפוכים ומנוגדים), בעולם החיצוני שלנו, החכם האמיתי, הוא ורק הוא מרחם על האדם באמת. כי הוא יודע מה הם החיים הטובים באמת, והוא מבין את מהות הסבל של האדם. כי גם כאשר נדמה לאדם שהוא שמח, הרי שהוא עצוב. כי האושר שלו, תלוי בסיבות כלשהן, והאדם תמיד מפחד לאבד את הטוב שיש לו, ולכן האדם הוא סובל אמיתי.

והחכם האמיתי, הוא ורק הוא רחמן אמיתי. והוא איש חסד האמת, שרוצה שגם האדם יחיה טוב באמת, באושר אמיתי ופנימי, שאינו תלוי בשום צורה כלשהי של המציאות. וברמה החיצונית, כן יש לחכם האמיתי רצון. וברמה החיצונית, האדם כן יכול לגמול טובה תחת טובה עם החכם האמיתי. על ידי זה שהוא עוזר לחכם האמיתי בכל מה שהוא יכול, להפיץ לפרסם ולגלות בעולם, את השכל של החכם האמיתי, בכל מה שאפשר. כדי שכל העולם כולו יהיה טוב באמת (ואעפ"כ, כל זה רק מצד עולם הנפרדות בלבד). וגם כמובן על ידי זה, שהוא עוזר לחכם האמיתי לעזור לו עצמו וכולי, כנ"ל.

ועל האדם להבין, שמצד האמת, החכם האמיתי עושה איתו חסד של אמת, ושהוא זה שצריך את טובת החכם האמיתי, ושהוא זה שצריך לקחת אחריות על חייו ועל מעשיו.

כי החכם האמיתי, מקצר לאדם את הדרך אל השלמות. כי גם החכם האמיתי עבר את מה שעבר, והוא עוזר לאדם שלא יסבול סבל רב, בכך שהוא מאיר לו את דרכו, בחושך שבו הוא נמצא.

כי האדם נמצא בחושך ובאפילה גדולה. והחושך כ"כ גדול, עד שהאדם לא יודע שהוא נמצא בתוך החושך. כי עצם חווית ה"אני" של האדם, היא עצמה חושך גדול, למרות שהיא נראית לאדם כאמת גדולה. והחכם האמיתי מאיר לאדם את דרכו, עד שכל החושך כולו ייעלם, ועד שהאדם יחיה באור אמיתי באמת שימלא את כולו, החל מראשית הווייתו הפנימית, ועד סוף הלבושים החיצוניים.

ועל האדם לדעת את האמת, שמי שמקיים באמת (עם דגש על באמת), אפילו עצה אחת של החכם האמיתי עד סופה, מובטח לו באופן מוחלט, שיזכה להשיג את השלמות האמיתית של המציאות כולה, בשלמות שאין שלמות אחריה. והסיבה שנדמה לאדם שהוא מקיים את העצות של החכם האמיתי, ושהן לא עוזרות לו, היא רק משום שהוא מטעה את עצמו, ומשום שהוא לא מקיים באמת, את העצות של החכם האמיתי.

כי קיום העצות של החכם האמיתי, הוא פנימי ולא חיצוני כלל!. כי העצות של הטועים, אלו עצות שאפשר לראות האם האדם מקיים אותן או לא. משום שהן כולן עצות שנאחזות בלבושים גשמיים, שתכליתן לשנות את הלבושים הגשמיים. והאדם משנה את הלבושים הגשמיים שלו, כדי לקיים את עצות מנהיגי טעות, וכך ניתן לראות שהוא אכן מקיים את עצתם.

והם מנהיגי טעות. משום, שהטוב האמיתי, אין לו שום קשר בשום צורה שהיא, לשום צורה חיצונית של המציאות. וממילא, עצם המחשבה של האדם, שהוא צריך לשנות צורה חיצונית כלשהי של המציאות, זו עצמה התגלמות של הרע, שמרחיק את האדם מהאושר האמיתי שלו.

וגם לשנות את הרצון / הרגשות / המחשבות, גם הוא שינוי חיצוני. והאדם, לא צריך לשנות מאומה, מלבד לדעת את האמת בידיעה פנימית, שהכל אחד.

וגם זה עצמו צמצום ושקר. כי הכל טוב, גם כאשר האדם לא יודע באופן גלוי שהכל אחד. ואעפ"כ, זהו צמצום הכרחי. שהחכם מוכרח להגדיר עבור האדם בשכל של נפרדות, איך להגיע לאחדות, שהאדם חושב שהיא נפרדת ממנו וכולי.

והעצות של החכם האמיתי, הן כולן עצות של ידיעה והבנה של אמת בלבד. כי האושר תלוי רק בדבר אחד ויחיד, שהוא ידיעת האמת כפי מה שהיא, דהיינו, הבנת המציאות באמת. ואין שום טריק אחר ושום דרך אחרת להיות מאושר, מלבד על ידי הבנת המציאות באמת.

והעצה היחידה של החכם האמיתי לאדם, היא שהוא יהיה איש אמת. דהיינו, שבאמת האדם...