כי לפעמים האדם מתבונן על קיומו של הרצון העצמי שלו, ושואל את עצמו, מהיכן מגיעים הרצונות שלי? ומי שהוא טועה, נדמה לו, שהרצון שלו, מגיע מכך, שהוא עושה הפרדה בין טוב לרע. כי בלי הפרדה בין טוב לרע, אין שום רצון כלל.

והאדם לא מבין, שכל אלו, הן תשובות סרק. כי בלי רצון, אין הפרדה בין טוב לרע. וכל ההפרדה שבין טוב לרע, היא עצמה נובעת מכך שיש רצון. כך שלומר שהרצון נובע מההפרדה שבין טוב לרע, זאת שטות מוחלטת. כי הרצון וההפרדה שבין טוב לרע, הם ישות אחת ממש, שצריך להבין, מהיכן היא עצמה נובעת?

ומהיכן נובע הרצון של האדם? תשובה: מתפישת הנפרדות של האדם. כי האדם חווה הבדל, בין היש לבין האין. ואז האדם חווה שהוא נפרד משאר הדברים שבעולם, ושכל הדברים שבעולם נפרדים ושונים זה מזה. ואז האדם מחפש לחזור אל השלמות, שבה הכל אחד, ואז האדם מטעה את עצמו שצורה אחת של המציאות, היא קרובה יותר אל השלמות של המציאות, מאשר צורה אחרת, וכך נוצרים הרצונות.

אבל, מי שנמאס לו לסבול, עליו לברר את האמת לגבי ההפרדה של היש והאין. וכאשר האדם מברר אותה, אז הוא מגלה שהכל אחד. ואז הגילוי הזה, הוא משנה את חווית הנפרדות. שהיא עדיין נשארת, עם הרצון וכולי, אבל החוויה שלה שונה לגמרי, מתוך חוויה של אחדות...