והעניין הוא, כי האדם מטעה את עצמו מכף רגל ועד ראש. והשקר הלא מודע הראשון והבסיסי ביותר של האדם, הוא חווית ה"אני" הנפרד שלו. שלאדם זה נראה כאמת הקיום הנפרד שלו, למרות שבאמת האדם לא קיים כלל כישות עצמאית ונפרדת, אלא הקיום של האדם הוא ישות אחת ממש, עם העדר הקיום ועם היפוך והאין קיום שלו עצמו. והאדם מטעה את עצמו לחשוב, שהוא רחוק מהשלמות של המציאות, למרות שהוא באחדות איתה.

ואח"כ יש את חווית הזמן והמקום השגויה של האדם. שגם היא נובעת מהשקר הלא מודע הבסיסי ביותר של האדם, שהוא ההפרדה שהאדם עושה בין היש לבין האין. ועל בסיס השקרים הפנימיים האלו, האדם חי את כל חייו, מתוך מחשבות שונות ומשונות.

והנה, כל אדם באשר הוא, יש לו שקרים קטנים שהוא משקר את עצמו, ושהוא מודע אליהם. והאדם שהוא טועה, הוא מזלזל בשקרים הקטנים האלו, והם נדמים בעיניו כשקרים קטנים, שאינם גורמים כל נזק, למרות שבאמת הם שקרים מאוד גדולים, שהם מכסים את השקרים הגדולים יותר.

כי מי שרוצה להתחבר לאמת של אחדות המציאות ולהבין ולחוות אותה בשלמות, עליו לזכך את עצמו לגמרי מכל שקר שהוא. ומי שלא מתמודד ומסיר מעצמו את השקרים הקטנים, הוא בעצם משריש ומחזק בתוכו את השקרים הגדולים. ובלי להתמודד עם השקרים הקטנים, אי אפשר להתמודד עם השקרים הפנימיים הרחבים והעמוקים יותר, שנמצאים ברובד הפנימי ביותר של האדם.

ובפועל, על האדם לגלות אפס אחוזי סבלנות, כלפי כל שקר / אמונה באשר הם. ואפילו שינוי כחוט השערה מהאמת, לכל צד שהוא, גם הוא שקר...