והעניין הוא, כי יש בשורה טובה ובשורה רעה. והבשורה הטובה היא, שיש אפשרות, שבה תמיד יהיה טוב לאדם. ושבה לא משנה מה יקרה לאדם, ולא משנה מה תהיה צורת המציאות, תמיד יהיה טוב לאדם. והבשורה הרעה היא, שמי שלא זוכה לאפשרות שבה תמיד טוב לו, אז ביחס לחווית שלמות, תמיד רע לו.

והעניין הוא, כי יש רק שתי אפשרויות. והאפשרות הראשונה היא שהאדם מגיע לנקודת מבט על המציאות, שבה תמיד טוב לו, כי הכל זה ביטוי של רצונו, בדיוק כמו אלוהים שהכל זה ביטוי רצונו (ורצונו הוא ביטוי האחדות), שאז תמיד טוב לאדם. והטוב הזה, הוא לא תלוי בסיבה כלשהי ובצורה כלשהי. כי האדם טוב לו מעצם זה שהוא מכיל את המציאות כפי מה שהיא, בלי קשר לצורה החיצונית של המציאות.

כי מנקודת מבט של אלוהים, הכל טוב תמיד. כי כאשר הכל כרצונך תמיד, אז הכל טוב תמיד. ולא ממש משנה מה היה הווה ויהיה, הכל טוב תמיד. ותמיד טוב באותה המידה, כי תמיד החוויה היא זהה, כי תמיד יש את חווית מילוי הרצון, בלי להיות תלוי בסיבה ובצורה כלשהי. וכאשר האדם במדרגה הזאת, אז תמיד טוב לו, בטוב אמיתי, שאינו תלוי בדבר.

והבשורה הרעה היא, שמי שלא זוכה לכך שתמיד יהיה לו טוב, הרי שביחס לחווית שלמות, תמיד רע לו. משום שתמיד האדם מרגיש שחסר לו משהו. כי או שהאדם חווה, שהוא זה שבוחר את המציאות כולה, כמו חווית האלוהים הנ"ל, או שהאדם חווה (בתוכו, גם אם זה לא נראה כך), שהאירועים בעולם קורים בלי הבחירה החופשית שלו, שאז האדם מרגיש שהוא עבד, שאין לו בחירה חופשית על מה שקורה לו.

ובכל דבר ודבר שיש בעולם, יש בו חיסרון. כי כל צורה, חסרה את שאר הצורות. ואם האדם מחובר למקום שבו אין שום צורה, דהיינו, האחדות, אז תמיד טוב לו באמת, בלי להיות תלוי בצורה כלשהי. או שהאדם נמצא בעולם של נפרדות, שבו כל צורה חסרה את כל שאר הצורות, דהיינו, כל צורה חסרה את אחדות הצורות, שהיא האחדות של המציאות, ששם אין שום צורה כלל.

ועוד נוסיף ונעמיק: או שתמיד טוב לך, בלי להיות תלוי בצורה כלשהי של המציאות, או שביחס לחווית שלמות, תמיד רע לך, בגלל שאתה כן תלוי בצורה של המציאות. כי גם מי שרוצה את צורת המציאות, עדיין רע לו, מכך שהוא רוצה את הצורה, ומכך שהוא תלוי בה ומשועבד אליה. כך שתמיד רע לאדם בכל מקרה, כל זמן שהוא בעולם הצורות. או שהאדם הוא איש אמת, ועל ידי האמת הוא חווה את אחדות הצורות, שאז האדם...