לפעמים האדם מגיע לנקודת הבנה, שבה נדמה לו שהוא לא רוצה לעשות שום דבר, או במילים אחרות, נדמה לאדם שהוא כן רוצה לעשות שום דבר. ובפועל זה אומר שנדמה לאדם שלא מתחשק לו לשנות את המציאות, ושבא לו להפסיק לשנות את המציאות. ואז האדם חושב לעצמו, שאם הוא לדוגמא, ילך לישון כל היום, הרי שבצורה הזאת ובהתנהגות הזאת, הוא משנה את המציאות כמה שפחות.

ולא כך הוא הדבר, כי גם כאשר האדם, הולך לדוגמא לישון כל היום ולא עושה דבר, גם אז האדם בעצם עושה המון. כי מהות העניין, היא הרצון של האדם לשנות את המציאות. ומהות העניין, היא התחושה שיש לאדם, שהוא רוצה שהמציאות תהיה דווקא בצורה כלשהי. וגם כאשר האדם הולך לדוגמא לישון כל היום ויושב בחוסר מעש מבחינתו, הרי שבפועל, עדיין הרצון של האדם שהמציאות תהיה דווקא בצורה כלשהי, הרצון הזה קיים ולא נעלם. משום, שהאדם רוצה שהמציאות תהיה בצורה, שבה הוא בחוסר מעש.

כי מי שלא אכפת לו מעצמו בכלל, ומי שהוא זורם לגמרי עם המציאות, ושאין לו שום רצון ושום העדפה כלשהי כלל, הוא זורם גם עם זה שיש לו רצונות, וגם עם זה שיש לו רצונות לשנות את המציאות, וגם עם זה שרע לו, בגלל שהוא לא מרוצה מהמציאות. והאדם שהוא זורם עם המציאות, הוא זורם עם כל הצורות כולן. כי גם הרצון שכן רוצה לשנות את המציאות, גם הוא לא יותר מאשר צורה של המציאות. ומי שזורם עם כל המציאות, הוא זורם גם עם הרצון שלו לשנות אותה.

וכאשר נדמה לאדם שהוא יפסיק לעשות, הוא בעצם מטעה את עצמו. כי גם אי עשייה, גם היא עשייה. כי האדם נאחז בצורה כלשהי של המציאות. וגם להישאר במיטה ולישון כל היום, גם זו עשייה של ממש. שהאדם בוחר בבחירה חופשית מלאה, להישאר במקומו. וגם מי שבוחר להישאר במקומו, גם הוא עדיין בוחר, שהמציאות תהיה כך ולא אחרת, בדיוק כמו זה שבוחר, לשנות את המציאות לצורה אחרת. כך שהאדם, לא באמת יכול להתחמק מאי עשייה בכלל.

וכמובן שיש לזכור, שגם כאשר האדם ישן, הרי שבפועל הוא בהחלט כן עושה דברים. כי כאשר האדם ישן וחולם איזה חלום, הוא עושה המון דברים בתוך החלום שלו. והתודעה של האדם, תמיד עושה ותמיד רוצה. בין אם זה כאן בעולם שלנו, ובין אם זה בתוך העולם של החלום. והרצון של האדם שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, גם אם זו הצורה הקיימת, שהאדם כן רוצה אותה, ולא רוצה שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא, הרי שהרצון עצמו שהוא שורש הסבל, הוא תמיד קיים.

כי הרצון, הוא העונש של האדם. ומהות הסבל, היא קיומו של הרצון, שהוא תחושת חיסרון מתמדת. וכל זמן שיש לאדם רצון, הוא גם סובל. אא"כ הוא מצליח להכיל באמת, את קיומו של הרצון שלו, על ידי זה שהוא עובר לתודעה של אלוהים, שהוא זה שיוצר את רצונו בבחירה חופשית מלאה, ושבשורשו הכל אחד ממש, ללא שום שאלה כלל...