והעניין הוא, כי על האדם להישמר לנפשו, שלא להניח שום הנחת יסוד שגויה, ושלא להאמין בשום דבר בעולם, ושלא להכיל ושלא לחשוב על שום דבר שהוא אינו אמת מוחלטת. כי ברגע שהאדם מכיל בתוכו, מחשבה של שקר, העונש מגיע ביחד איתה.
ולא רק מחשבה של שקר, אלא גם דבר שהוא נראה לאדם כאמת, גם אם הוא אכן האמת, כל זמן שהאדם עצמו, לא יודע באופן מוחלט, שהוא אכן האמת, הרי שגם אם האדם חושב את הדבר האמיתי, לאמת, בלי לדעת באופן מוחלט שהוא אכן כך, הרי שהאדם הזה משקר, ועונשו ידוע. ואסור לאדם להניח שום הנחת יסוד כלשהי. כי הנחות היסוד השגויות של האדם, הן אבני הפינה, שעליהן מונח כל הסבל וכל השיגעונות של האדם.
והנחת היסוד הראשונה שאותה מניח האדם, ושהיא השורש של כל הצרות של האדם, היא שהאדם מאמין, שהיש הוא אכן נפרד מהאין. והאדם כ"כ שקוע באמונה הזאת, עד שקשה לו להבין, למה כל התפישה השכלית שהיש והאין הם נפרדים, מדוע היא רק אמונה בלבד, אך לא אמת מבוררת. והאדם קשה לו להבין את הדבר הזה, משום שהוא שקוע בטעות, ומשום שהוא כ"כ מאמין לטעויות של עצמו, עד שמבחינתו של האדם, הם אכן האמת.
אך מצד האמת האמיתית, גם הנחת היסוד הבסיסית ביותר של האדם, שהיא הנפרדות של היש והאין, היא לא יותר מאשר אמונה והנחת יסוד שגויה. ומצד האמת, היש והאין הם נפרדים זה מזה, אלא שאין הפרדה, בנפרדות שלהם. כי בשורש, האחדות והנפרדות הם אחד.
ומי שמאמין לשכל של עצמו, הוא לא זוכה לראות את אור האמת, והוא חי בחושך ובאפילה, של חווית הנפרדות. וכך האדם סובל בסבל נצחי, של התחושה שחסר לו משהו, שהיא נובעת מחוויית ההפרדה של האדם.
אבל מי שעיניו בראשו, ומי שהוא פיקח, הוא לא מאמין בשום דבר בעולם, עד שהוא לא מבורר לו באמת. וכאשר האדם מברר את האמת לגבי תפישת וחוויית הנפרדות שלו, אז הוא מגלה שאכן הדברים נפרדים זה מזה, אבל הוא מגלה גם, שמצד האמת, אין הבדל בין נפרדות לבין אחדות, ואז ממילא האדם חווה את הנפרדות בצורה אחרת...
050-3331-331