רבים וטובים ניסו ועדיין מנסים, להבין את עניין שורש הפחדים והחרדות שיש לאדם, אך ללא הצלחה. וכאן יתבאר עניין הפחדים והחרדות וכולי.

והעניין הוא, כי בלי תפישת טוב ורע, אין שום פחד כלל. ורע פירושו, כל דבר שהאדם לא רוצה אותו. וכאשר האדם לא רוצה איזה דבר, הרי שהדבר הזה הוא רע עבורו, וממילא יש לאדם פחד שיקרה אותו הדבר.

והפחד והרצון הולכים ביחד. ובלי רצון, אין שום פחד כלל. כך, שקיומו של הפחד, תלוי בקיומו של הרצון. ובכל פעם שיש רצון שהמציאות תהיה כך או אחרת, יש גם פחד, שהיא לא תהיה פחות טובה. וכפי כמה שהאדם נאחז יותר ברצון, כך הפחד גדול יותר וכולי.

ושורש הרצון, הוא בעצם הקיום של האדם. כי האדם קיים כישות עצמאית, שהיא נפרדת מהמציאות. כי כל זמן שהאדם מרגיש את ה"אני" שלו, הרי שהוא לא חווה את השלמות של המציאות. כי אם האדם מודע ל"אני" שלו, הרי שזה רק משום שהוא מכיל בתוכו, גם תחושה של העדר ה"אני". וממילא האדם לא חווה את השלמות, אלא חווה תחושת חיסרון, שהיא כמובן יוצרת רצון, שהוא יוצר את הפחד.

ונמצא אם כן, כי כל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת מהמציאות, תמיד האדם יחווה חיסרון, שיוצר רצון, שיוצר את הטוב ואת הרע, ואת הפחדים והחרדות. ואין שום אפשרות כלשהי בעולם, שהאדם יחיה בעולם של הנפרדות, דהיינו, שהאדם יהיה מודע לקיומו, בלי שיהיה לו פחד כלשהו.

וגם מי שהגיע אל השלמות ואל האחדות, כאשר הוא חוזר אל הנפרדות, הוא חוזר אל ישותו, אל רצונו, אל הטוב ואל הרע, וממילא גם אל הפחדים. אלא, שהוא חווה את הפחדים ואת הנפרדות, בצורה אחרת לגמרי, מנקודת המבט של האחדות ושל השלמות. שעבורו, הפחד מושלם ממש.

ויש כאלו שנדמה להם, שאין להם שום פחד כלל. והם הטועים, שאינם מודעים לעצמם. כי כל זמן שיש לאדם רצון כלשהו, וכל זמן שהאדם חושב שמציאות אחת, טובה יותר מאשר מציאות אחרת, הרי שיש לאדם רצון, וממילא יש לו גם פחד לאבד את הרצון. וכל זמן שהאדם מודע לקיומו, הרי שהוא לא חווה את השלמות, ויש לו רצון למלא אותו, וממילא גם פחד שהרצון והחיסרון לא יתמלא.

ויש כאלו שנדמה להם, שלמשוגעים אין פחדים, ושאם אין שכל אין דאגות. אבל מי שחושב כך, הוא עצמו משוגע. כי גם המשוגע יש לו תודעה עצמית והוא מודע לקיומו. וגם הוא יש לו רצונות ופחדים לאבד אותם, כפי כמה שהוא נאחז ברצון שלו.

ויש כאלו שנדמה להם, שאלו שמאמינים באלוהים, אין להם שום פחד, כמ"ש "מי שמאמין, לא מפחד". אך כמובן שלא כך הוא הדבר. כי גם להם יש פחדים. כי למרות שהמאמינים באלוהים לא מפחדים, מחלק מהפחדים, של אלו שאינם מאמינים באלוהים, הרי שעדיין, גם המאמינים באלוהים יש להם רצונות, כגון לעבוד את אלוהים וכיו"ב, וממילא גם להם יש פחדים, אפילו גדולים יותר, כפי עוצמת האחיזה שלהם, ברצונות שלהם.

ומי שמאמין, הוא הכי מפחד. כי הוא מפחד לאבד את האמונה שלו. כי כאשר האדם לא מפחד, בגלל שיש לו אמונה, או בגלל סיבה כלשהי, אז האדם ממש מת מפחד, לאבד את האמונה שלו, או את הסיבה, שעוזרת לו לא לפחד. (כיו"ב אדם שלא מפחד בגלל שיש לו כסף, שהוא מאוד מפחד, שמא הוא יאבד את כספו).

ונמצא אם כן, כי תמיד, היה הווה ויהיה לאדם פחד, כל זמן שהוא מודע לקיומו העצמי, שיוצר את רצונו, שיוצר את פחדיו. דהיינו, תמיד לנצח נצחים.

וכיצד יכול האדם להתגבר על הפחדים? והתשובה היא, שאין שום דרך בעולם להתגבר על הפחדים באמת, אלא אך ורק על ידי זה שהאדם חוזר להיות מה שהוא היה, לפני שהוא היה. דהיינו, חוזר לא להיות. או במילים אחרות, חוזר להיות כלום אמיתי, ללא שום תודעה עצמית כלל.

כי כל השיטות שיש בעולם, איך להתמודד עם פחדים, הן כולן טעות מוחלטת, מלבד הדרך שמוזכרת כאן, שהיא, שעל האדם להעלים את עצמו לגמרי, כפי שיתבאר להלן מה הכוונה בדיוק. (ומי שכבר היה באחדות ושראה שהכל מושלם, אעפ"כ הוא בוחר לפחד מתוך בחירה חופשית, והוא לא צריך להעלים את עצמו כלל. כי אצלו הפחד הוא טוב מאוד, כי הוא בוחר את רצונו העצמי, והוא בוחר את תחושת החיסרון שלו, בלי שזה נותן לו משהו, כי מושלם לו בשלמות, גם בלי זה). (להעלים את עצמך = להתחבר למקום בתוכך, שבו אתה כבר, כלל לא קיים).

ולמה כל השיטות בעולם להתמודדות עם פחדים, הן שיטות של טעות? משום, שהן בסך הכל מחליפות אצל האדם, פחד אחד בפחד אחר. כי כל השיטות כולן, מנסות לעזור לאדם לא לפחד, על ידי זה שהן גורמות לאדם, להיאחז בסיבות כלשהן ובאמצעים כלשהם, שיעזרו לו לא לפחד. וממילא, כל זמן שהאדם לא מפחד בגלל סיבה כלשהי, הרי שממילא יש לאדם פחד, לאבד את הדבר שמנטרל את הפחדים שלו. ובסך הכל מעבירים את הפחד של האדם, מישות אחת לישות אחרת.

(וכיו"ב שיטות של, איך לא לכעוס. שהן יוצרות תלות חדשה של האדם, בשקר אחר. וכיו"ב שיטות, של איך לאהוב את עצמך / להיות שמח וכיו"ב. שהן יוצרות תלות חדשה. וממילא אין אהבה ושמחה של אמת וכולי).

כמו השקר שאומר, שאם תפחד מאלוהים, לא תפחד משום דבר. והטועים לא מבינים, שהרבה יותר מפחיד לפחד מאלוהים, מאשר לפחד מבשר ודם. כי אלוהים כעסו כעס נצחי וכולי. (כמובא במקורות היהדות: "אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי, אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני, אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני, אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון - אף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי - כעסו כעס עולם, ואם אוסרני - איסורו איסור עולם, ואם ממיתני - מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים: אחת של גן עדן ואחת של גיהינום, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי - ולא אבכה?" וכיו"ב בעוד מקומות).

ויש עוד טועים, שנדמה להם שיש שיטות שהן, אדרבה מלמדות את האדם, שלא להיאחז בסיבות חיצוניות כלשהן. והן מלמדות את האדם, לשחרר את האחיזה שלו מהתופעות המשתנות של העולם. והן אולי דווקא, כן עוזרות לאדם שלא יפחד, כי הן אינן תלויות בסיבה כלשהי. ואדרבה, הן מעודדות את האדם, לא לאחוז בסיבות כלשהן.

והטועים האלו לא מבינים, שגם לא לאחוז בשום דבר, זהו גם אמצעי וגם סיבה. כי יש אחד שלא מפחד, כי הוא אוחז באמונת השקר שלו באלוהים (בשונה מידיעת האלוהים, בידיעה שלמה בלב שלם, שכל ורגש כאחד, שהיא שלמות האין פחד), ואז הוא מפחד לאבד את האמונה הזאת, ולגלות שהוא חי בטעות (כמו אנשים שמאמינים, שמפחדים לגלות את טעותם ולגלות שהם ואבותיהם ואבות אבותיהם, טעו טועים ומטעים את עצמם וגם את אחרים וכולי).

ויש גם עוד אחד אחר, שהוא כן אוחז, בכך שהוא לא רוצה לאחוז בשום דבר. והוא מאוד מנסה לאחוז, בכך שהוא לא יאחז בשום דבר. וממילא גם הוא מפחד, מכך שפתאום, הוא כן יאחז במשהו וכן יסבול.

ולמרות שנדמה לאדם שהוא לא אוחז בשום דבר, הרי שהוא אוחז ונאחז, בכך שהוא לא יאחז בשום דבר. וממילא הוא כן מפחד, להתחיל לאחוז ברצונות וכולי. (ע"ד אלו שנדמה להם, שהם מצאו את השיטה להשתחרר מהסבל. והם אינם יודעים, שכל זמן שהסבל מוגדר אצלך כדבר רע, הרי שאתה סובל מעצם קיומו. וגם אם נדמה לך, שהצלחת להשתחרר מהסבל, הרי שאתה עדיין סובל בצורה אחרת).

ונמצא אם כן, כי אין שום דרך בעולם, להשתחרר מהסבל. כי מהות הסבל, נובעת מעצם ההפרדה של הטוב והרע. וכל זמן שבתוך האדם בתוכו, יש הפרדה של טוב ורע, גם אם הוא ישקר את עצמו שהכל טוב (או השקר הגרוע יותר, שהכל לטובה ושעדיין לא הכל טוב, אלא רק לטובה בזמן עתיד) וכיו"ב, הרי שזה לא יעזור לאדם להשקיט את הפחד שבתוכו, מפני תחושת הרע.

והדרך היחידה של האדם להשתחרר מכל הפחדים, היא על ידי זה שהאדם מעלים את עצמו לגמרי. כי אי אפשר להעלים את הנפרדות של הטוב והרע, בלי להעלים את עצמך לגמרי. כי כל זמן שיש נפרדות בין החיסרון לבין השלמות ובין היש לבין האין, יש קיום עצמי, ויש רצון עצמי, שנובע מהחיסרון של הקיום הנפרד. ואז ממילא יש טוב ורע ויש פחד.

והטועים, שאינם יודעים איך להעלים את הפחד בשורשו, הם נותנים לאדם עצות שווא, איך להתמודד עם הפחדים שלו. וכל עצותיהם, אלו עצות שגויות.

כי כל זמן שהיועץ לא יודע את שורש ומהות הפחדים כולם, וכיצד להתמודד עם הפחד בשורשו, הרי שהוא הוא סתם מטעה את האדם הנועץ, ונותן לו עצות שווא איך להתמודד עם הפחדים. ומי יכול לומר, שהוא יודע להתמודד עם הפחד בשורשו, דהיינו, השורש של כל הפחדים שיש בעולם?

וכיצד יצליח האדם להעלים את עצמו? וכיצד יציל האדם את עצמו, מכל הפחדים והחרדות בשורשם?

והעניין הוא, שאי אפשר להוציא להורג, את זה שלא רואים אותו. וכדי להוציא מישהו להורג, לשם כך צריך לראות אותו, ואח"כ להוציא אותו להורג. והכוונה היא, שבלי שהאדם מסוגל להגדיר, ממה בדיוק הוא מפחד, בלי זה הוא לא יכול להתמודד עם הפחד ולהוציא אותו להורג. ומי שרוצה להוציא להורג את כל הפחדים שלו, עליו לא להיות טיפש, שאינו יודע ממה הוא מפחד, אלא האדם מוכרח להבין, ממה בדיוק הוא מפחד.

והאדם, הוא חסר הבנה. כי מצד האמת, אי אפשר לדעת ממה אתה מפחד. כי בשורש המציאות, אי אפשר לדעת שום דבר, כי הכל אחד. ואף אחד בעולם, לא באמת יודע ממה בדיוק וממה באמת הוא מפחד.

ומי שינסה להבין ממה באמת הוא מפחד, הוא יגיע לאחדות המציאות, ולפתע פתאום הוא לא יפחד כלל!

והעניין הוא, כי כל אחד חושב, שהוא כן יודע ממה הוא מפחד. כי הטועים הגדולים, הם אומרים שאין להם מושג מה מפחיד אותם, ושיש להם פחד לא ברור ולא ידוע. והטועים האלו, הם כנראה, לא סובלים מספיק. כי אם האדם היה סובל מספיק, הוא לא היה חי, בלי להבין ממה הוא מפחד. ומי שמפחד, בלי להבין ממה בדיוק הוא מפחד, כנראה שלא רע לו מספיק. ולכן הוא מטעה את עצמו, כאילו הפחד שלו הוא בלי סיבה וכיו"ב.

ומי שיש לו יותר שכל, הוא חושב שהוא כן מבין, למה הוא מפחד. כגון לדוגמא, שהאדם מפחד שהוא ימות, או שהוא יהיה חולה, או שהוא יאבד את כל רכושו ואת הכבוד שלו ואת החברים שלו. והאדם מפחד לא לסבול, ולא להרגיש כאב ותחושה של רע וכיו"ב. ובכך נדמה לאדם, שהוא באמת מבין למה הוא מפחד. ואולי גם נדמה לאדם, שזו טעות לומר שאף אחד בעולם לא באמת יודע למה הוא מפחד, כי מי שיודע ממה באמת הוא מפחד, הוא לא מפחד כלל.

והאדם מטעה את עצמו סתם, בגלל חוסר הבנה וכולי. כי כנ"ל, אף אחד לא באמת יודע למה הוא מפחד.

ולאדם נדמה שהוא מפחד לדוגמא שלא יקרה לו דבר כלשהו. אבל אם נשאל אותו, למה אתה מפחד מכך, דהיינו, למה אתה לא רוצה את זה, למה אתה רוצה להרגיש דווקא טוב ולא רע, ולמה אתה רוצה שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת, הרי שלא תהיה לו תשובה. מה שאומר, שהאדם לא ממש מבין, ממה בדיוק הוא מפחד, דהיינו, למה הוא לא רוצה להרגיש רע בזמן עתיד.

וניקח לדוגמא אדם שמפחד להרגיש כאבים. ולכאורה נדמה, שהוא כן מבין, ממה הוא מפחד. אך לא כך הוא הדבר.

כי מי שיתבונן קצת יראה, כי האדם לא באמת מפחד, מכך שהוא ירגיש כאב. כי מה אכפת לאדם שהגוף שלו ירגיש כאב? והאדם הוא לא סתם משוגע שהוא מפחד בלי סיבה, אלא יש סיבה, מדוע האדם מפחד להרגיש כאב. והיא, משום שהאדם לא רוצה להרגיש כאב. והאדם לא מפחד מהכאב עצמו, אלא האדם מפחד ולא רוצה, שהמציאות תהיה שונה, ממה שהוא רוצה.

והאדם לא מפחד משום דבר כלל, מלבד מהפחד של האדם, שרצונו לא יתמלא. כי לאדם לא באמת אכפת משום דבר, מלבד ממילוי רצונו. ואמא שמפחדת שלא יקרה שום דבר רע לילדים שלה, ושהיא חושבת שבאמת אכפת לה מהילדים שלה, גם היא טועה. משום, שאותה אם רחמנייה, שנדמה לה שמאוד אכפת לה מהילדים שלה, לא באמת אכפת לה מהם כלל. אבל כן אכפת לה מעצמה ומהרצון שלה, שהוא לא רוצה שיקרה משהו רע לילדים שלה (והרצון עצמו קיים מסיבות שונות, כגון שהאם חווה את הפגיעה בילדיה, כפגיעה בה וכיו"ב).

והכל סובב, סביב הרצון של האדם עצמו. שהאדם, לא באמת מפחד שיקרה משהו מסוים, אלא מהות הפחד היא, שהאדם מפחד מכך שהמציאות תהיה שונה, ממה שהוא רוצה שהיא תהיה. ולא אכפת לאדם תחושת הכאב, אלא אכפת לאדם, זה שהוא לא רוצה להרגיש את הכאב הזה וכיו"ב כל פחד אחר.

ואם יתבונן האדם אל תוכו, הוא יראה שהוא דווקא כן מפחד בלי סיבה (אא"כ יש לאדם את השכל של האחדות, שאז, כאשר הוא בתוך הנפרדות, אז ורק אז הוא מפחד עם סיבה אמיתית, שהיא גם טובה מאוד באמת). כי על האדם להסתכל אל תוך הפחד ואל תוך הדבר שמפחיד אותו, ועל האדם לשאול את עצמו, למה אני מפחד ולמה אני לא רוצה שהמציאות תהיה בצורה כלשהי?

כי הטועים, הם מנסים לברוח מהפחד שלהם. אבל הפחד ממשיך לרדוף אחריהם. ומהפחד, אי אפשר לברוח. והדרך היחידה של האדם לברוח מהפחד ולברוח מעצמו, היא על ידי זה שהאדם בורח אל תוך הפחד ואל תוך עצמו.

דהיינו, שעל האדם לא להיות אחד שמפחד, בלי להבין את שורש הפחד שלו. אלא על האדם להסתכל אל תוך מעמקי הפחד שלו, ולנסות להגדיר באופן מדויק את הדבר שממנו הוא מפחד, ולהבין, למה באמת הוא מפחד ממנו. דהיינו, למה באמת אני לא רוצה כך או אחרת.

ואיך יתבונן האדם אל תוך הפחד שלו? תשובה: על ידי זה שהאדם שואל את עצמו, למה אני מפחד מהדבר הזה? ולמה אני לא רוצה את הדבר הזה? וממה באמת, אני מפחד? ומה באמת, אני לא רוצה שיקרה? ולמה אני לא רוצה שהדבר הזה יקרה?

וכל זמן שאין לאדם מושג, למה הוא לא רוצה שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, אז הוא מפחד, מכך שהיא תהיה נגד רצונו. אבל מי שמבין למה הוא מפחד, דהיינו, שהוא מבין למה יש לו רצון שהמציאות תהיה כך ולא אחרת, הוא לא באמת מפחד מכך שהמציאות תהיה נגד רצונו. משום שהוא חווה את הרצון שלו בצורה אחרת, על ידי הבנת שורש הרצון.

וכאשר האדם מתבונן אל תוך הפחד שלו, הוא מגלה ששורש הפחד, הוא בכך שיש לאדם רצון. והרצון שורשו בכך, שהאדם חווה את קיומו העצמי, כנפרד משאר המציאות. והקיום הנפרד של האדם, הוא עצמו נובע מכך, שהאדם מבדיל בין היש לבין האין, שזאת בעצם תפישת הנפרדות. ותפישת הנפרדות של...