ובו יתבאר, למה בני האדם, מוכנים ואפילו רוצים לסבול? והעניין הוא, כי מי שיתבונן יראה, כי בני האדם מוכנים לסבול. וישנן הרבה דוגמאות לכך, שמתעללים באדם, והוא לא נלחם בישות שמתעללת בו, אלא נכנע תחתיה, ונראה הדבר, כאילו האדם מוכן לסבול. והשאלה היא, למה האדם לא נלחם תמיד בכל הסבל שלו, ולמה יש סבל, שהאדם מוכן לסבול אותו בשקט?

והעניין הוא, כי מצד האמת הפנימית ביותר, הסבל הוא טוב מאוד. אבל מצד הנפרדות, האדם מוכן לסבול, רק בגלל השקרים שלו. כי האדם לא באמת רוצה לסבול. וכאשר יש לאדם סבל שהוא לא נלחם בו, זה רק משום שהאדם משקר את עצמו, בכך שהוא אומר לעצמו, שהוא לא יכול לנצח את הרע.

כי אם האדם היה חושב, שהוא כן יכול לנצח את הרע ולחיות טוב באמת תמיד, אז הוא היה עושה זאת. ואם היה האדם איש אמת עם יותר שכל, והיה מבין שהוא בקלות יכול לנצח את הרע, הוא היה עושה את זה. אבל האדם מטעה את עצמו סתם, ואומר לעצמו שהוא לא באמת יכול לנצח את הרע. ועל ידי זה האדם נופל לייאוש, והרע ממשיך לאכול את בשרו.

ולמה האדם משקר את עצמו, בכך שהוא חושב שהוא לא יכול לנצח את הרע? משום שמצד האמת, האדם יכול בקלות להתגבר על כל הרע שבעולם. ואיך? על ידי שימוש בכוח הבחירה של האדם. כי לאדם יש בחירה, והוא יכול לבחור, האם להסתכל על המציאות מנקודת מבט שבה הכל מושלם ממש, ואז אין שום סבל בעולם כלל, או להסתכל עליה מנקודת מבט שיש נפרדות, שאז ממילא יש סבל, שנובע מתחושת ההפרדה, שבין האדם לבין כל שאר הישויות שנפרדות ממנו.

והאדם רוצה ובוחר לסבול. כי האדם יכול בקלות להתגבר על כל הרע שבעולם, אם הוא רק ירצה בכך באמת. כי אם האדם באמת היה רוצה לא לסבול יותר לעולם, ואם האדם היה רוצה את זה ברצון אמיתי, דהיינו, שזה הרצון היחיד של האדם, ושלא אכפת לאדם משום דבר בעולם, מלבד הרצון שלו שלא לסבול יותר לעולם, הרי שבקלות האדם יכול לבחור להתייחס למציאות, מנקודת מבט של אחדות שבה הכל אחד, ועל ידי זה אין שום סבל כלל...