ובו יתבאר, כי בכל פעם שהאדם לומד איזה דבר כלשהו בעולם, הוא בעצם לומד להכיר את עצמו.

והעניין הוא, כי ה"אני" של האדם, הוא חלק מה"אני" הגדול יותר של המציאות. וה"אני" האמיתי של האדם, הוא ה"אני" של המציאות כולה (כמו שה"אני" האמיתי של היד, הוא ה"אני" של הגוף השלם כולו). והאדם נמצא בתוך חלום של עצמו, שהוא ה"אני" הגדול יותר, שחושב את המציאות.

וזה בעצם אומר, שכל דבר שאותו רואה האדם, וכל דבר שקיים, הוא בעצם חלק מהגוף של האדם. כי האדם הוא רק חלק, בתוך התמונה. וכל אחד ואחד מהחלקים, הוא בעצם חלק, מהגוף השלם של התמונה המלאה של המציאות, שהיא הישות האמיתית וה"אני" האמיתי.

ומי שרוצה להכיר את עצמו באמת, דהיינו, להכיר את ה"אני" האמיתי שלו באמת, עליו לנסות להכיר את העולם. והכוונה היא, שעל האדם להתבונן בכל דבר שיש בעולם, ולנסות באמצעות ההתבוננות הזאת, ללמוד על ה"אני" האמיתי שלו, שזאת המציאות.

כי השכל של הסופר, נמצא בתוך ספרו. והשכל של האומן, נמצא בתוך יצירתו. כי השכל של היוצר, הוא זה שגורם ליצירה להיות כפי מה שהיא. ומי שרוצה להכיר את צורת המחשבה של היוצר, עליו להתבונן על היצירות של אותו היוצר, ולשאול את עצמו, מפני מה יצר היוצר את היצירה הזאת, דווקא בצורה המסוימת הזאת? ומה עבר ליוצר בראש שלו, כאשר הוא יצר את היצירה הזאת, בדרך הזאת? וכיו"ב עוד שאלות, שעוזרות לאדם להכיר את השכל של היוצר.

וה"אני" האמיתי של האדם, הלא הוא השכל של אלוהים האמיתי, שהוא השכל של האחדות, הוא זה שיוצר ומחייה ומהווה את כל המציאות כולה. ומי שרוצה להכיר את עצמו באמת, דהיינו, להבין את השכל של ה"אני" הגדול, שחושב את המציאות שלנו, לשם כך עליו לחקור ולהתבונן על השכל שיש במציאות שלנו.

ועל האדם לקחת כל דבר ודבר שיש בעולם, ולשאול את עצמו, מפני מה המציאות יוצרת את הדבר הזה דווקא בצורה הזו? ומהי החוקיות של הדבר? ומפני מה החוקיות של הדבר, היא דווקא כזו? ולמה חוקי הפיזיקה הם דווקא כאלו? ומהי המהות והמשמעות של כל דבר ודבר שיש בעולם, לפרטי פרטים? כי כל פרטי הפרטים, הם ביטוי השכל, של ה"אני" האמיתי של האדם, שהוא זה שחושב את המקום והזמן וכולי...