ובו יתבאר העניין של טוב אמיתי. והאמת היא נצחית. ומה שאינו נצחי, הוא אינו אמיתי. ועיקר הרע בעולם, הוא הפחד של האדם לאבד את הטוב. וכאשר יש לאדם טוב, שאינו נצחי ואמיתי, הרי שהאדם מפחד לאבד אותו. וכל טוב שהוא תלוי בדבר ובסיבה שהיא אפשרית המציאות אך אינה מחויבת, הוא טוב שקרי שסופו להתבטל, והוא לא באמת משחרר את האדם, מהפחד לאבד אותו (כסף לא יכול לקנות עבורך, את הפתרון לכך שאתה תלוי בו ומפחד לאבד אותו).

ועפ"ז אין שום אפשרות שלאדם יהיה טוב אמיתי ונצחי. כי כל דבר שקיימת האפשרות שהאדם לא יחווה אותו, הרי שהוא לא נצחי. ומאחר שכרגע אין לאדם את הטוב הנצחי, ממילא זה אומר שהוא גם לא יהיה לאדם לעולם. כי גם אם הוא כן יהיה, הרי שעדיין קיימת האפשרות שהוא לא יהיה, וא"כ הוא לא טוב אמיתי ונצחי.

וטוב אמיתי, הוא רק כאשר האדם מגלה את הטוב, שכבר קיים כרגע ושמאז ומעולם הוא היה קיים. כי אם האדם מגלה טוב שקיומו אינו נצחי, הרי שהוא אינו טוב של אמת. וטוב של אמת, הוא ההבנה של האדם את הטוב, שיש תמיד לנצח נצחים מאז ומעולם.

והטוב הזה, הוא השכל של האחדות. שכאשר יש אותו ורק אותו לאדם, אז הוא מתקן אצל האדם את כל תחושות ה"פוסט טראומה" שלו, דהיינו, התחושות הרעות שיש לאדם אחרי שהוא מרגיש רע.

כי שום שיטה ודרך בעולם, לא יכולים לשכתב מחדש את ההיסטוריה הרגשית של האדם. והאדם תמיד נשאר עם טראומה רגשית. מלבד השכל של האחדות, שכאשר האדם זוכה אליו, אז הוא חווה את כל המציאות עבר / הווה / עתיד בצורה חדשה, וכל הרגשות של האדם, גם לגבי כל מה שכבר קרה לו בעבר, הכל הופך לזיכרון חיובי וטוב אמיתי ממש.

והנה, גם חווית האחדות הזאת, היא לא נצחית. כי עובדה שכרגע אין אותה לאדם שמחפש אותה. ואעפ"כ, היא כן טוב נצחי ואמיתי. משום שכאשר יש אותה לאדם, הרי שהאדם כן יכול לאבד אותה, ולחזור למצב שבו הוא היה בטרם היה לו את השכל של האחדות, אבל זה אפשרי רק בצורה אקראית בלבד. כגון אם לדוגמא האדם ישתגע. כי ע"פ החוקיות של הסיבה תוצאה, לא רק שהדבר אינו אפשרי, אלא שבכל פעם האדם יותר ויותר מתחזק אצלו הטוב הזה.

ואע"פ שהדבר אפשרי שהאדם ישתגע באופן אקראי ויחזור לשכל של הנפרדות של העולם שלנו, הרי שכאשר האדם נמצא בשכל של האחדות, אין לו עם זה שום בעיה כלל. משום שכאשר הכל אחד, ממילא אין שום רע, גם לא רק בשכל של הנפרדות...