והעניין הוא, כי כאשר האדם מנסה להתקרב אל האמת והטוב, אז עובר עליו מה שעובר... ולפעמים עוברים על האדם ימים ושנים, ונדמה לאדם שהוא כלל לא מתקרב אל האמת ואל הטוב האמיתי, אלא שהוא בכלל מתרחק... כי האדם רואה ומגלה, עד כמה הוא מטעה את עצמו, והאדם פחות נהנה מהחיים ברמה החיצונית וכולי.
ועל האדם להבין ולדעת, כי באמת, אין שום התרחקות בעולם כלל. וכל ההתרחקות, היא כולה רק התקרבות.
והעניין הוא, כי הטוב האמיתי, הוא בלתי נתפס. משום שטוב אמיתי, פירושו טוב שאינו תלוי בסיבה כלשהי. ומאחר שהוא אינו תלוי בסיבה כלשהי, לכן קשה לאדם להשיג את האושר ואת הטוב הזה. כי כל דבר שהוא תלוי בסיבה כלשהי ובמצב חיצוני כלשהו, האדם יכול לעמול ולנסות להשיג ולהגיע אל אותו המצב.
אבל כאשר מדובר על אושר שאינו תלוי בשום סיבה ושאינו תלוי בשום צורה חיצונית של המציאות, אז לאדם אין שום יכולת לעשות שום דבר עבור השגת האושר הזה. ולו זו אף זו, אלא שאושר אמיתי, הוא אושר שנובע מעצמו ושהאדם לא עושה שום דבר כדי להשיג אותו, אלא האושר בא מעצמו, ללא כל מאמץ של האדם.
וכאשר המטרה המוגדרת היא, שהאדם ישיג משהו ללא מאמץ, ממילא זה אומר, שהאדם לא יכול לעשות שום דבר כדי להשיג את הדבר הזה. משום, שכל עשייה, נוגדת את מהות המטרה. כי המטרה, היא להשיג את הדבר, ללא כל עשייה. ולכן האדם לא יכול להשיג בשום דרך, אושר ללא כל מאמץ, באמצעות מאמץ כלשהו.
וכיו"ב לעניין חיפוש האמת המוחלטת, שהיא אמת שאינה מוגדרת. כי אם הדבר מוגדר, הרי שיש לו ניגוד ששונה ממנו. ואם יש לו ניגוד ששונה ממנו, אז הוא לא מוחלט. ולכן, האמת המוחלטת, היא דבר שלא ניתן להגדיר אותו כלל. ואם לא ניתן להגדיר אותו, כיצד ניתן להבין אותו?!
ולכן, בכל פעם שהאדם מנסה להבין את האמת, הוא מתרחק ממנה. כי לנסות להבין משהו, פירושו להגדיר אותו בתוך המחשבה. וכאשר מנסים להגדיר את האמת, אז המציאות טופחת לאדם על פניו ומראה לו שזו לא האמת המוחלטת. כי כל דבר שהוא מוגדר, הוא לא מוחלט. (ואפילו זה שהגדרתו כדבר שאינו מוגדר, גם הוא מוגדר על ידי השלילה שלו וכולי).
ובכל פעם שהאדם מנסה להיות מאושר, בגלל סיבה כלשהי, המציאות טופחת על פניו ומזכירה לו, שהאושר שלו, הוא לא אושר אמיתי. ובכל פעם שהאדם מנסה להיאחז במשהו, המציאות מרחיקה אותו מהאחיזה שלו. והאדם לא מצליח להיאחז בשום דבר, וחווה ריקנות וניתוק מוחלט וכולי.
וזה תהליך ששובר את האדם. שנדמה לאדם שאין תקווה, ושבכל פעם שהוא מבין משהו, אז אח"כ הוא מבין, שזאת הייתה הבנה של שקר וכולי. ואז עובר על האדם מה שעובר...
ועל האדם להבין, כי אל המוחלט (הטוב האמיתי, שהוא גם טוב מוחלט דהיינו, טוב באמת וגם אמת מוחלטת), אפשר להגיע, רק על ידי שלילת האפשרי. כי הדרך של האדם לאחוז במוחלט, היא על ידי זה שהוא שולל ומרחיק ממחשבתו את האפשרי. והאדם תמיד קיים, ותמיד האדם אוחז משהו במחשבתו ובתודעתו. ועל ידי זה שהאדם מרחיק את עצמו מהאפשרי, על ידי זה בסופו של דבר, האדם דוחף את עצמו אל תוך המוכרח והמוחלט.
וזהו תהליך שקורה מעצמו, שבו האדם "אונס" את המציאות, שתתאחד איתו. כי המציאות, מרחיקה ממנה את האדם, כדי שהוא יהיה קיים כישות שנפרדת ממנה. ומי שרוצה את השלמות של המציאות עצמה, הוא מרחיק את מחשבתו מאפשרי המציאות, ועל ידי זה הוא דוחף את עצמו בכוח אל תוך מחוייב המציאות, ועל ידי זה הוא מתאחד עם המציאות.
וכיצד הדבר מתבצע בפועל? תשובה: על ידי זה שהאדם שולל את כל האפשרויות השקריות, על ידי זה בסופו של דבר האדם מגלה וחושף את האמת. כי האמת היא לא משהו מוגדר, אלא היא מה שנשאר אחרי שכל הדברים המוגדרים נעלמים. והדרך להשיג את הדבר שאי אפשר לאחוז בו, היא על ידי זה שהאדם משחרר את האחיזה שלו, מכל הדברים שבהם הוא אוחז.
וכיצד יכול האדם לשחרר את עצמו מכל ההגדרות של אפשרי המציאות? תשובה: על ידי זה שהאדם בוחר לעבור, אל העולם של המוחלטות. כי בעולם שלנו יש הרבה שקרים. וכל העולם שלנו הוא שקר אחד גדול של הנפרדות. והקיום של השקר הזה, הוא מקבל את כוחו, רק משום שהאדם מוכן להתפשר על דברים שאינם מוחלטים.
וכאשר נמאס לאדם לשקר את עצמו, וכאשר האדם מספיק אוהב את עצמו, כדי לחפש את הטוב האמיתי המוחלט, אז האדם מתחיל לבדוק את מחשבותיו ואת המציאות שלו, בצורה מוחלטת. ולבדוק כל דבר בצורה מוחלטת, פירושו, שעל האדם לקחת את כל המחשבות והרעיונות שלו והאמונות שלו וכיו"ב, ולהתחיל לנסות להוציא אותם כולם, להורג. ומי שיישאר בחיים, הוא של אמת, ומי שימות, הוא של שקר.
והדבר דומה, לאדם שצריך לגלות, איזה דמות היא של אמת ואיזו דמות היא רק השתקפות של הדמות המקורית. שהאדם מנסה להשמיד את כל הדמויות כולן, ורק הדמות שנשארת, היא ורק היא הדמות המקורית האמיתית, שאיתה צריך להתמודד. והאדם מכלה את כוחו במלחמה בדמויות מצוירות ובדיוניות שאינן קיימות, וכל זה רק משום, שהאדם לא מוציא את כל הדמויות האלו להורג, על ידי הטלת ספק מוחלט בקיומן.
והטלת ספק מוחלט, היא שהאדם לא משקר את עצמו ולא מאמין לעצמו, אלא מחפש רק את האמת, ובאמת מטיל ספק בתפישת הנפרדות שלו, ומחפש את הידיעה המוחלטת, שאין בה שום ספק כלל. ועל ידי זה שהאדם בודק כל דבר, האם הוא אכן האמת באופן מוחלט, על ידי זה כל הישויות השקריות של האדם מתות, ואז נשארת רק האמת האחת, שהיא חיה לנצח ואי אפשר להרוג אותה.
כי השאלות, הורגות את השקרים ואת השקרנים. ולכן השקרנים מעודדים את האדם להאמין להם ולא לשאול שאלות. וכל שקרן, יש שאלות שהוא לא רוצה שתשאל. ויש שקרנים, שהם כאילו מעודדים את האדם לשאול שאלות, כמו שעושה כל נוכל מצוי, אבל יש מדור מיוחד של שאלות שאסור לשאול אותן / שאין לאדם רשות לחקור אותן / שאין עליהן תשובה וכיו"ב.
כי השאלות, הורגות את השקר ואת הטיפשות, והן חושפות את האמת האחת הטובה שנשארת בסוף של כל השאלות. שאז האדם מבין את המוחלט ומקבל גם את האמת וגם את הטוב האמיתי. וכל זמן שהאדם עוד לא השיג את המוחלט, אש הגיהנום של הספקות, תמיד תמשיך לבעור בליבו. משום שהוא נאחז, בלבושי השקר החיצוניים של המציאות.
ולכן, אין שום התרחקות כלל, וכל ההתרחקות היא כולה התקרבות. כי האדם נדמה לו שהוא מתרחק, משום שהוא מנסה לאחוז במשהו, ולא מצליח. ועל האדם לדעת, שההצלחה מגיעה, רק כאשר האדם מצליח לא לאחוז בשום דבר. והאדם מצליח לא לאחוז בשום דבר אפשרי (מלשון אפשרי המציאות) ואקראי, ו - כן לאחוז במוחלט האמיתי, רק על ידי זה שהוא מצליח לשחרר באמת את האחיזה שלו, מכל הרעיונות השונים וכולי.
והדרך של האדם לשחרר את האחיזה מכל הרעיונות השונים, היא דווקא על ידי זה שהאדם מנסה להיאחז בהם באופן מוחלט, שאז הם משתחררים באופן מוחלט. כי מי שמנסה להזדהות עם כל מיני רעיונות בצורה חלקית, ולא מברר עד הסוף באופן מוחלט מה האמת, אז הוא נאחז בשקר, עד שהוא סובל מספיק, ומחפש את האמת, ומשחרר את...
050-3331-331