ובו יתבאר העניין שיש אצל האדם מחשבות שמתהפכות אצלו. שפעם אחת האדם חושב כך, ואח"כ הוא חושב את ההפך, ואח"כ שוב פעם האדם חושב בצורה אחרת וכולי.

וזה העונש של האדם, שהוא לא מסוגל לחיות מתוך שקט נפשי. כי המחשבות שמתהפכות אצל האדם, הן המצב של האדם שמטעה את עצמו. כי כאשר האדם הוא איש אמת (שהיא החוכמה), אז ממילא אין אצל האדם שום היפוך של מחשבות כלל בתוכו. (וזה, גם אם יש אצלו היפוך מחשבות בלבוש החיצוני של הנפרדות).

כי כאשר האמת ברורה, אז אין שום ספק כלל. וכל המחשבות מתהפכות אצל האדם, רק כאשר תת המודע שלו, משקר אותו במשהו. שאז, יש בתוכו מחשבות שמתהפכות ודעות מנוגדות שלא נותנות לו מנוח.

והדבר דומה לאדם שנמצא על מיטת עינויים, שכל אחד מושך את האדם למקום אחר, והעצמות של האדם מתפרקות מרוב כאבים. ומילא אם האדם היה מתפרק לגמרי, היה סבלו מפסיק. אבל המחשבות לא מפסיקות, כי הן ממשיכות להתהפך אצל האדם. והאדם לא מוצא מנוח לנפשו.

והאדם סובל מדעות מנוגדות שיש בתוכו, רק בגלל שיש לו אמונה שקרית. כי השקר, הוא שורש כל הרע. והאמת שהכל אחד, היא שורש כל הטוב. וכאשר יש שכל של אמת, אין שום צורך ומקום לאמונה כלל, כי האמת ברורה ללא שום אמונה. ואמונה שקרית נמצאת, רק במקום שבו אין שכל של אמת.

וכאשר האדם מאמין לשקרים של עצמו, ומאמין שיש בעולם שלנו נפרדות, ושהדעות הן באמת מנוגדות, אז על ידי זה האדם מקבל עונש, שהמחשבות המתהפכות, לא נותנות לו מנוח...