חשדנות היא תכונה טובה, אולי התכונה הכי טובה, אחרי תכונת הוודאות של האמת. כי כאשר יש אמת, אין חשדנות, כי האמת ידועה. אך הדרך אל האמת, רצופה בחשדנות מבורכת. כך שהחשדנות היא מבורכת. אלא, שיש חשדנות טובה ויש חשדנות ורעה.

וחשדנות טובה, היא כאשר האדם לא מאמין לשום דבר בעולם, כולל לא לעצמו. והאדם מטיל ספק בכל דבר ומחפש את האמת באשר היא. ואשרי אדם שהוא חשדן תמיד, ושתמיד הוא חושד במציאות, אולי היא ממש רעה, ואולי מנסים להרע לו. וגם חושד שאולי המציאות היא מאוד טובה, ואולי מנסים לעשות לו טוב. וזוהי חשדנות טובה, שבה האדם לא נאחז בשום אמונה שאינה וודאית.

וחשדנות רעה, היא כאשר האדם נוטה לצד אחד, יותר מאשר לצד אחר. כי לחשוד זה טוב, אבל אסור לאדם להטות את הכף לטובה או לרעה, בלי ידיעה וודאית של אמת שנקייה מכל אמונה. כי חשדנות שהיא בגדר הטלת ספק ובירור האמת באשר היא, היא מבורכת. אבל חשדנות שבה האדם נוטה בדעתו אפילו כחוט השערה, לצד אחד יותר מאשר לצד אחר, זוהי חשדנות אסורה ורעה, שהיא מרחיקה את האדם מהאמת...