בגדים. מהי מהותם של הבגדים?

מהו בגד? תשובה: בגד = לבוש חיצוני לאדם. בגדים = מה שמקיף ומסובב את האדם = הבגדים של האדם.

לאדם שני סוגים של בגדים. הבגדים של הגוף והבגדים של התודעה / נשמה.

הסוג הראשון הוא הבגדים הרגילים שיש לאדם, דהיינו, הבגדים של הבגדים שלו. החולצה של החולצה.

האדם = תודעה. גוף האדם = הבגד של התודעה. הבגדים הרגילים = הבגדים של הבגד / הגוף של האדם.

אך מה הם הבגדים של התודעה, מה התודעה של האדם לובשת כדי שלא יהיה לה קר? מה הם הבגדים ששומרים על התודעה של האדם מפני פגעי הזמן ומפני מה שקורה מחוצה לה?

תשובה: התובנות של האדם, הם הבגדים של הנשמה שלו.

התובנות של האדם = הרעיונות שרצים לאדם במחשבה = הגישה של האדם לחיים = נקודת המבט שלו על המציאות = צורת המחשבה של האדם = הידיעות של האדם על המציאות = הבגדים של הנשמה.

כאשר התודעה של האדם מתמודדת עם אירוע כלשהו, כאשר התודעה של האדם מרגישה שקר לה, היא לוקחת בגד כלשהו להתכסות בו. היינו התודעה משתמשת בתובנה כלשהי כדי לעזור לעצמה להרגיש טוב.

השכל / התובנות שיש לאדם על החיים, מקיפות ומסובבות את התודעה של האדם.

ככל שהתובנות של האדם על המציאות טובות יותר, דהיינו, נכונות יותר וחיוביות יותר, כך הוא מרגיש טוב יותר.

ניתן להמשיל את התובנות של האדם לחוקי הפיזיקה.

כל חוק פרטי כלול בחוק אחר כללי יותר שמקיף אותו. וכל חוק כללי נכלל גם הוא בחוק אחר ובשכל גדול יותר, שכל שהוא השורש של כל החוקים / השכלים שתחתיו. הוא כולל אותם וכולם נובעים ממנו.

גם התובנות שיש לאדם הן כאלו. כל תובנה כוללת בתוכה תת תובנות מצד אחד. ומהצד השני לכל תובנה יש גם שורש כלשהו שהוא הסיבה שבגללה התובנה עצמה נכונה.

ומהי התובנה הגדולה ביותר שהאדם יכול להגיע אליה? מהי התובנה שכל התובנות כולן הם רק צמצומים שונים שלה?

תשובה: השכל הגדול ביותר שכל השכל שיש בעולם הוא רק סוגים שונים של צמצום שלו, הוא השכל של המציאות עצמה = האמת הבלתי תלויה = אמת אובייקטיבית.

פירוש: השכל האנושי של האדם הוא רק חלק מהמציאות. השכל קיים בתוך המציאות. אך השכל עצמו אינו מסוגל להכיל את כל המציאות כולה.

ההיגיון האנושי הוא רק חלק מצומצם מההיגיון הכולל של המציאות.

ומהו בעצם השכל של המציאות עצמה?

השכל של המציאות הוא נקודת המבט של המציאות על עצמה, זהו השכל הגדול ביותר.

כאשר האדם מסתכל על המציאות, כפי מה שהיא מסתכלת על עצמה, הרי שבעצם יש לו את השכל הגדול ביותר האפשרי במציאות.

ומהו השכל הזה? כיצד המציאות מסתכלת על עצמה? וכיצד מרגיש מי שיש לו את השכל הזה של המציאות עצמה?

תשובה: המציאות מסתכלת על עצמה בצורה אחידה וללא שום שינויים כלשהם.

פירוש לצורך ההמחשה: ננסה לקחת את נקודת המבט של אצבע ביד של האדם על המציאות.

מצידה של האצבע יש את עצמה ויש גם אצבעות נוספות שדומות / שונות ממנה. כמו כן יש גם יד שמכילה את האצבעות ויש גם גוף שמכיל את היד וכולי.

מצידה של האצבע יש אותה, יש את היד ויש את הגוף.

עכשיו נסתכל על זה מנקודת המבט של היד. מנקודת המבט של היד, יש רק יד מול הגוף.

ומנקודת המבט של הגוף יש רק גוף.

מנקודת המבט של הגוף אין במציאות גם גוף + יד + אצבע. מנקודת המבט של הגוף זה הכל אחד מושלם.

מנקודת המבט של הגוף האצבע אינה קיימת כמשהו נפרד מהגוף. מצידו של הגוף מהותה של האצבע זהה לחלוטין למהותו של הגוף.

בגדול ניתן להשליך מכאן על נקודת המבט של המציאות על עצמה ועל כל מה שבתוכה.

מנקודת המבט של המציאות, אין גם אדם + מציאות, יש רק מציאות.

המהות של האדם וכן של כל מה שישנו, הכל מהות אחת לגמרי עם המהות של המציאות.

מאחר שכל מה שקיים בתוך המציאות, עשוי מהמהות של המציאות, הרי שמהצד של המציאות הכל אחד ואין הבדל בין שום דבר לשום דבר.

ההבדלים קיימים רק מהצד של הבגדים של המציאות.

מאחר שהבגדים אינם מבינים את מהותם המלאה, מאחר שהבגד שהוא רק חלק מהשלם אינו מבין את מהותו של השלם עצמו בצורה מלאה, הרי שהידיעה של הבגד על עצמו אינה מלאה, מאחר שהוא אינו מבין את מהותו המלאה.

ומשום שהבגד אינו מבין את מהותו בצורה מלאה, משום כך נדמה לו שהוא שונה מבגד אחר.

אך מהצד של המציאות עצמה שמבינה את עצמה, הרי שמצד שלה אין שום הבדל מהותי בינה לבין הבגדים שלה, מאחר שהם נמצאים בתוכה, הם חלק ממנה ועשויים מהמהות שלה.

במאמר מוסגר: הסיבה שהבגדים של המציאות אינם מבינים את המהות המלאה של השלם, היא משום שהשלם הוא האין סוף. וכדי להבין משהו ולהכניס אותו לתוך המחשבה צריך שיהיה לו סוף. ומאחר שהמציאות היא אין סופית, ממילא לא ניתן להכיל את מהותה בתוך המחשבה כמשהו סופי.

ניתן לנסות לדמיין / להרגיש את מהותה של המציאות, אך לא להבין בשלמות מלאה.

בכל מקרה מנקודת המבט של המציאות עצמה על עצמה, אין הבדל מהותי בין שום דבר לשום דבר.

נקודת המבט של המציאות = נקודת המבט של האחדות השלמה.

כאשר האדם חווה את המציאות בצורה הנ"ל, הרי שהוא אינו רוצה שום דבר אחר ממה שיש לו, משום שהמהות של הכל זהה. וממילא הוא מרגיש טוב באמת.

מסקנה: השכל הגדול ביותר של המציאות = הכל אחד = הכל טוב באמת. מאחר שאין שום רע הרי שהכל טוב באמת.

עוד נוסיף ונעמיק: ככל שהאדם מסתכל יותר על המציאות כפי מה שהיא באמת, כך התובנות שלו על המציאות מתחילות...