ובו יתבאר עניין העומק והפנימיות של הספר "הצלחה אהבה וחיים טובים" (וכיו"ב כל שאר ספרי החכם האמיתי, שעוסקים בלבושי המציאות באופן יחסי לספר להיות אלוהים שעוסק יותר בפנימיות המציאות).

ויש להבין, שכמה שהספר "להיות אלוהים" נראה עמוק, הספר "הצלחה אהבה וחיים טובים" עמוק עוד יותר. והאמת היא שכתיבת הספר "הצלחה אהבה וחיים טובים", הייתה הרבה יותר קשה פי כמה וכמה, מאשר כתיבת הספר "להיות אלוהים". והלבוש החיצוני של הספר "הצלחה אהבה וחיים טובים", הוא הרבה יותר גשמי, ולכן היה קשה הרבה יותר לכתוב אותו.

כי עיקר הקושי, הוא בהלבשה של השכל הגדול בשכל הקטן. כי החכם האמיתי לוקח את המידע בשורשו, ומצמצם אותו ומלביש אותו לשכל מאוד קטן, ואעפ"כ הוא מנסה לשמור על הצורה המקורית של השכל המקורי. וזה דבר שהוא קשה מאוד.

כי בספר הזה לדוגמא, יש בו שכל שנראה גבוה, אבל הלבושים שלו הם מעטים יחסית, ביחס לשכל של הספר "הצלחה אהבה וחיים טובים". ששם, הנושאים של הספר, הם נושאים יותר גשמיים של חיי היום יום, נושאים של העולם הזה ממש, נושאים שהם רחוקים הרבה יותר מהאחדות של המציאות. והקושי הוא, להעביר את השכל הגדול, באמצעות השכל הקטן, דהיינו, באמצעות לבושים וצמצומים שונים.

ומי שיש שכל בקודקודו, הוא רואה ומבין את גדולת הספר "הצלחה אהבה וחיים טובים". כי הטיפשים שלא מבינים את המציאות ושהמציאות נראית להם פשוטה ומשעממת, הם גם משתעממים יותר מהר מהספר "הצלחה אהבה וחיים טובים". משום שהוא נראה להם פשוט מידי, בלבוש גשמי מידי, וכאילו בלי הרבה עומק פנימי.

והאנשים האלו שלא רואים את עומק השכל, שיש בספר "הצלחה אהבה וחיים טובים", הם גם לא רואים את עומק השכל שיש במציאות. כי עיקר היופי של המציאות שלנו, הוא דווקא במקום שבו השכל הגדול ביותר, מלובש בתוך הצמצום הגדול ביותר ובתוך ההסתרה הגדולה ביותר. וזה היופי של העולם, שהאחדות מלובשת בתוך הנפרדות. וככל שהשכל של הנפרדות, נראה טיפשי יותר, כך יש בו שכל גדול יותר.

והעולם שלנו, הוא יצירת אומנות של ממש, כמו גם הספר "הצלחה אהבה וחיים טובים". כי כל הספרים שיש בעולם (רובם ככולם), הם מלבישים שכל קטן אחד, בשכל קטן אחר. שכל מצומצם אחד, בשכל מצומצם אחר. אבל הספר "להיות אלוהים" לדוגמא, הוא מלביש שכל גדול שנמצא מעל לשכל האנושי, בתוך השכל האנושי. אבל הלבושים, הם בלי הרבה קליפות. שזה הרבה יותר קל לעשות. לעומת הספר "הצלחה אהבה וחיים טובים", שבו השכל הגדול, מלובש בתוך עמקי ומעמקי הקליפות וההסתרה.

וגדולתו של החכם האמיתי, נמדדת בעד כמה הוא מסוגל לפשט את השכל הגדול ביותר שלו, עבור האנשים הקטנים ביותר. כי יש כאלו שהם חכמים בעיניהם, והם אומרים דברים שנראים כחכמים גם בעיני אחרים. והדברים שלהם נראים כחכמים, רק משום שהם מדברים בצורה לא ברורה. כמו לדוגמא ספר הזוהר וכל שאר ספרי הקבלה, שהם נראים כספרים חכמים, רק משום שהשטויות שכתובות שם, כתובות בצורה לא ברורה, ובעולם מושגים דמיוני ובשפה הארמית וכיו"ב.

והטיפשים המסכנים, הם מחפשים משהו מוזר להיאחז בו. כי האחדות בשורשה, היא מוזרה יותר מכל דבר אחר. והם מחפשים משהו מוזר להיאחז בו. ולכן הם מתלהבים מספר הזוהר וכל שאר ספרי הקבלה וכל שאר כיו"ב, שהם מלאים בטיפשות ובשקרים מתחילתם ועד סופם (כמו רוב הספרים והדיבורים בעולם). אלא שהם נאמרים בלבושים מוזרים. ואנשים טיפשים, אוהבים לבושים מוזרים. והמוזרות, נראית בעיניהם כחוכמה.

והשפה הגבוהה, שבה מדברים אותם חכמים בעיניהם, היא שפה שאינה ברורה לרוב העם. והסיבה שאותם חכמים בעיניהם מדברים בשפה שאינה ברורה לרוב העם, היא משום שהם משוגעים גדולים, שאינם מבינים את עצמם, וכל שכן שאינם יכולים להסביר את עצמם לאחרים בשפה פשוטה.

וההמון העם המשוגעים, נדמה להם שאותם אנשים הם חכמים גדולים. למרות שבאמת, הם משוגעים גדולים. והחושך נדמה לאור ולהפך. כי ספר הזוהר לדוגמא, הוא כולו חושך. כי הוא מחשיך את האור ואת היופי של העולם. וכיו"ב כל שאר ספרי הדת והיהדות / נצרות וכולי, שהם מחשיכים את האור של אלוהים האמיתי. אבל אצל הטיפשים והעיוורים, הספרים האלו נראים להם כספרי אור, למרות שבאמת הם כולם ספרי חושך ואפילה, ממעמקי הגיהנום השטני וכולי (כפי שכבר ביארתי במקומות אחרים).

והגדולה האמיתית של החכם האמיתי, נמדדת דווקא ביכולת שלו להלביש את השכל הגדול ביותר בעולם, בתוך השכל הקטן ביותר בעולם...