אחת הטעויות הגדולות ביותר בעולם אומרת, כי הסיבה לכך שיש רע בעולם, היא כדי שתהיה משמעות לטוב. כי אם לא יהיה חושך, אז איך ידע האדם להעריך את האור?! והאנשים שמחזיקים בדעה הזאת, הם אנשים סובלים סתם, בגלל חוסר הבנה.

והעניין הוא, כי ראשית כל יש לזכור, שהפוטנציאל של המציאות, הוא אין סופי. ומאחר שהוא אין סופי, ממילא זה אומר, שיכולה להיות מציאות שבה, יהיה לאדם רק טוב, ושהאדם יוכל להכיר בטוב שלו, בלי שיהיה לו כל רע כלל. ולמרות שעכשיו במציאות שלנו, האדם מעריך את הטוב בגלל הרע, אבל כאשר בוחנים את העניין מנקודת מבט, שקודמת להפרדה שבין הטוב לבין הרע, מנקודת המבט הזאת, אין שום סיבה מוצדקת, לכך שיהיה רע, כדי לעשות טוב.

וזה משום, שהמציאות שלנו היא אין סופית, עם פוטנציאל ואפשרויות אין סופיות. והטועים חושבים, שצריך שיהיה רע, כדי שיהיה אח"כ טוב. והם לא מבינים, שאם תכלית הרע, הייתה כדי לעשות טוב, הרי שממילא היה תמיד רק טוב. כי אם התכלית הסופית היא, שיהיה לאדם טוב, הרי שהמציאות יכולה לעשות כך, שהאדם ירגיש תמיד טוב, גם בלי ההקדמה של הרע.

ויש כאן כמה נקודות להתבוננות. והנקודה הראשונה היא, שכנ"ל צריך לזכור, שרק עכשיו האדם מכיר את ערך הטוב בגלל הרע, אבל באותה המידה ממש, הייתה יכולה להיות מציאות, שבה יהיה רק טוב תמיד, בלי שום רע כלל, ושהאדם כן יוכל להעריך את הטוב, גם בלי רע כלל.

והנקודה השנייה היא, שרק כוח מוגבל, עושה דבר אחד, למען תכלית אחרת. ומנקודת המבט של שורש המציאות, ששם אין שום הגבלה כלל, מנקודת המבט הזאת, שום דבר לא נעשה למען מטרה אחרת. כי רק המוגבל, צריך להשתמש באמצעי, כדי להשיג מטרה אחרת, בזמן אחר. אבל זה שאינו מוגבל, דהיינו, הכוח שמניע את הכל, הוא יכול בכל רגע, ליצור את כל האפשרויות כולן, בלי שום הקדמה כלל.

וזה בעצם אומר, שאם יש רע, הרי שזה בוודאות, לא בשביל שיהיה טוב. כי אם המטרה הייתה שיהיה טוב, אז מלכתחילה היה נעשה רק טוב, בלי הקדמה של רע.

ועוד יש להתבונן ולראות, את גודל הטעות של אלו שחושבים, שהרע, הוא לטובה, ושהתכלית, היא טובה. משום, שהאדם מטבעו תמיד גם סובל. ובייחס לשלמות, האדם יותר סובל, מאשר נהנה בחייו. משום שכל אחד, תמיד מרגיש שחסר לו משהו.

והסיבה שרע לאדם בחיים, היא רק בגלל שיש טוב! ז"א, הרע לא קיים בגלל שיש רע, הרע קיים בגלל שיש טוב. כי אם היה רק רע תמיד, הרי שכבר לא היה רע בכלל. כי כאשר הכל רע תמיד, והאדם לא יודע שיש דבר כזה שנקרא טוב, הרי שממילא האדם לא רוצה להרגיש יותר טוב, וממילא האדם מרגיש רק טוב.

והרע קיים, רק בגלל שהאדם רוצה להרגיש טוב. והגיוני גם לומר, שהטוב קיים, כדי לעשות רע. כי ברוב הזמן, רע לאדם, בגלל שהוא רוצה שיהיה יותר טוב, או בגלל שהאדם מפחד שיהיה פחות טוב. כך שיותר הגיוני לומר, שהטוב נוצר, כדי לעשות רע.

ועוד יש להבין, שהטוב, הוא הרע הגדול ביותר. כי הוא מתוחכם והוא מטעה את האדם בהטעיות שונות. כי האדם סובל רוב חייו ומכלה את כל כוחו, כדי להשיג טוב דמיוני. ומיד אחרי שהאדם משיג את הטוב הדמיוני הזה, מיד הוא מבין, שגם עכשיו רע לו.

ואחת האשליות הגדולות ביותר שיש בעולם, היא אשליית גן העדן. כי גן העדן, מייצג את המחשבה, שמחר בעולם הבא (כי כל רגע הוא עולם. והרגע הבא, הוא העולם הבא), יהיה טוב יותר או כולו טוב וכיו"ב. וכל מי שיש לו שכל אמיתי, רואה מיד, שיש כאן שקר אכזרי ביותר.

ולמה? וכאן נציג נקודת מבט אחת, שיש להעמיק בה. אך עדיין יש להתבונן בכל ההיבטים שלה. והיא, כי ניתן לומר שיש אלוהים אכזר. ואלוהים הוא הישות האכזרית ביותר שיש בעולם. ויכול להיות שלאלוהים מאוד רע, ולכן הוא עושה רע, ויכול להיות שלאלוהים מאוד טוב, ולכן הוא עושה רע. אבל בכל מקרה, אלוהים עושה רע.

ולמה עושה רע? משום שאלוהים הוא השלמות, והוא אינו חסר דבר. ואם אלוהים היה טוב באמת ובשלמות, הרי שהוא היה עושה, אך ורק טוב אמיתי. ומאחר שאלוהים הוא המושלם, ומאחר שאלוהים הוא עם יכולת אין סופית, ממילא הדבר המתבקש הוא, שאם אלוהים באמת רוצה לעשות טוב, עליו ליצור עוד ריבוי אלוהים אין סופיים ממש, כמוהו ממש, ללא כל שינוי כלשהו, ממש.

כי מי שהוא טוב, הוא עושה רק טוב. ומי שיש לו טוב אמיתי, הוא נותן בחינם את הטוב האמיתי שלו לכל אחד. ועל פי זה, היה על אלוהים לברוא עוד ישויות שלמות כמוהו, בשלמות כמוהו ממש, בלי התודעה הנפרדת של האדם, והתודעה של הטוב והרע.

כי הטועים שחושבים שאלוהים עושה רע כדי לעשות טוב, מנקודת המבט שלהם, אלוהים הוא הטוב ביותר והוא השלמות. ומנקודת המבט של הטועים האלו, אלוהים רוצה לתת לאדם את הדבר הטוב ביותר, שזה בעצם להיות קרוב אליו, למקור הטוב עצמו, שהוא אלוהים.

ואז האנשים האלו, ממציאים המצאות, שאלוהים ברא אצל האדם חיסרון ורצון, כדי שהוא יוכל לתת לו שפע של טוב. והטועים האלו שוכחים, שאלוהים עצמו טוב לו, גם בלי תחושה של חיסרון. וגם אם יש לאלוהים חיסרון, הרי שהחיסרון שלו, הוא לא כמו החיסרון האנושי.

והטועים האלו חושבים בטעות, שאלוהים הוא חסר כל יכולות וגם טיפש ורשע כמובן, שבמקום שהוא ייתן לאדם טוב אין סופי באופן מיידי ומלכתחילה, אז הוא מתעלל בו ויוצר את הרע, כדי לעשות לו בסופו של דבר טוב. והטעות של האנשים האלו, היא העונש שלהם. כי הטועים האלו שוכחים, שאם אלוהים היה רוצה לעשות לאדם טוב, הוא היה עושה לו טוב, מיד כאן ועכשיו, בלי שום צורך לחכות למשך זמן כלשהו.

והטועים האלו אומרים גם, שאם לאדם היה רק טוב תמיד, הרי שהוא לא היה מרגיש את הטוב שלו. ולכן צריך שיהיה גם רע. ואלוהים הוא כ"כ טוב, שהוא יוצר אצל האדם את החיסרון, כדי שהאדם יוכל לחוות את הטוב, תמיד בחוויה של התחדשות. והטועים האלו שוכחים, שאם אלוהים הוא רע או שרע לו אפילו קצת, הרי שלא שייך שהוא עצמו יעשה לך רק טוב (ואולי כן?).

ואם אלוהים עצמו הוא שלמות הטוב, אז זה אומר, שכל ישות בעולם שהיא לא אלוהים, הרי שהטוב שלה, הוא לא אין סופי ולא מושלם כמו הטוב של אלוהים. וממילא זה אומר, שלאדם שהוא לא אלוהים עצמו ממש, לעולם לא יהיה לו טוב אמיתי, כמו הטוב של אלוהים עצמו. ואם אלוהים, הוא טוב שרוצה להיטיב, היה עליו לברוא עוד אין סוף אלוהים כמותו, כדי שיהיה להם טוב כמותו ממש, שרק הוא הטוב האמיתי והמושלם.

ומאחר שהם אומרים, שאלוהים הוא הטוב המושלם, ומאחר שהם מבינים, שהם לא אלוהים, ממילא זה אומר, שנגזר עליהם, שלעולם הם לא יגיעו אל הטוב האמיתי.

וכפי שכבר ביארתי, האדם סובל, משום שהוא חווה את עצמו כקיים כישות נפרדת משאר המציאות. ועצם קיומו של ה"אני" של האדם, הוא סיבת הסבל של האדם. כי האדם תמיד מרגיש, שהוא חסר את השלמות, שהיא המציאות שהאדם הוא חלק ממנה. (ולפי זה, אם אלוהים הוא השלם, אז האדם הוא חלק מאלוהים. כי אחרת, גם אלוהים חסר את השלמות. וגם על פי זה שאלוהים הוא השלמות, עדיין הוא חסר את השונה ממנו. כפי שכבר ביארתי במקום אחר).

ואם אלוהים / המציאות היה טוב, הרי שהוא לא היה יוצר ישויות שנפרדות ממנו. ואלוהים עושה רע. כי קיומו של האדם כישות נפרדת, הוא רע. וכל מה שאלוהים עושה, וכל מה שקיים, זה הכל רע. כי אין שום טוב אמיתי בעולם כלל. כי כל דבר בעולם, יש בו חסרונות. וכל דבר, חסר אין סוף אפשרויות שונות ממנו. והרע, עולה על הטוב שיש בעולם שלנו.

וכל זמן שהאדם לא הגיע לגן העדן והעולם הבא שלו, הרי שיש לאדם תקווה, שמחר יהיה יותר טוב. והאדם מטעה את עצמו, שמחר יהיה יותר טוב. וגם אלו שנמצאים בגיהנום, גם הם יש להם קצת תקווה, שמחר יהיה יותר טוב, בגן העדן הדמיוני שלהם.

אבל, אם האדם יקבל את גן העדן שאליו הוא מייחל, הוא יהיה הסובל הגדול ביותר בעולם. כי שם בגן העדן הדמיוני הזה, האדם כבר לא יכול להטעות את עצמו, שמחר בגן עדן יהיה טוב יותר. כי הוא כבר בגן עדן, והוא רואה את האמת, שגם בגן עדן לא טוב יותר, אלא טוב פחות.

וזוהי האמת. כי גן העדן, הוא הגיהנום. כי כל זמן שאין לאדם את כל מה שהוא רוצה, הוא מטעה את עצמו וחושב, שמחר יהיה יותר טוב, אם יהיה לו את מה שהוא רוצה. אבל כאשר נותנים לאדם את כל מה שהוא רוצה, אז הוא קולט שעדיין הוא סובל, בגלל עצם זה שהוא קיים. ואז אין לאן לברוח, כי כבר אי אפשר לשקר, שמחר יהיה יותר טוב...

והטועים חושבים, שקרבת אלוהים זה טוב. והם לא מבינים, שאם קרבת אלוהים זה היה טוב, הרי שאלוהים עצמו מלכתחילה, לא היה מרחיק אותך ממנו. אא"כ אלוהים הוא רע או מוגבל ביכולות שלו. ואם אלוהים הוא כ"כ טוב, אז היה טוב יותר, אם הוא לא היה מפריד את האדם ממנו. או היה טוב יותר, אם הוא היה בורא עוד אלוהים כמוהו, שזה בעצם אומר שהיה עליו לברוא את האדם, כאשר הוא כבר קרוב אליו ממש. דהיינו, להיות בנפרדות, ואעפ"כ באחדות. וזהו ריבוי אלוהים, של אין סוף אלוהים.

ומאחר שאלוהים שכזה עושה רק רע כל היום, לכן הוא הפריד ממנו את התודעה של האדם. ואז האדם חווה את הנפרדות של המציאות. ואם אלוהים עושה רק טוב אמיתי תמיד, והוא בוחר להרחיק אותך ממנו, הרי שזה אומר, שבעיני אלוהים, הדבר הטוב ביותר עבורך, זה להיות רחוק מאלוהים. כי זה מה שאלוהים עצמו, חושב שהכי טוב עבורך.

ועוד אפשר להסתכל על זה בדרך נוספת. והיא, כי אלוהים הוא רע, שרוצה לעשות טוב. או שאלוהים הוא טוב, שרוצה לעשות עוד יותר טוב. והרעיון הוא, שאפשר לומר, שאלוהים תמיד חווה חיסרון. ולמה שאלוהים תמיד יהיה בחיסרון?

משום, שהוא חסר את כל אין סוף הנפרדות שיש בעולם שלנו. כי אצל אלוהים, אין שום נפרדות כלל. ואלוהים...