בהמשך למה שביארתי כי הספר הזה הוא כולו הקדמות, בהמשך לכך יש להוסיף ולבאר, כי הספר הזה הוא כולו משל ונמשל. כי מי שעוד לא זכה לשכל של השלמות, הוא נאחז בקליפות החיצוניות של המציאות. והשכל שאותו חושב האדם, הוא כולו קליפות חיצוניות, של השכל שיש מעל המחשבה, שהוא השכל שנמצא מחוץ לכל הגדרה.

וכל זמן שהאדם עוד לא זכה לגלות את השכל שמחייה את כל השכלים שיש בעולם, הרי שכאשר אדם כזה מדבר (חושב / רוצה / עושה), כל דבריו הם צמצום אחד גדול. כי מי שמדבר בטרם שהוא מבין את שורש השכל של האחדות, הרי שאו שהוא באמת אוחז במחשבתו במה שהוא מדבר, או שהוא אוחז במחשבתו בנמשל כלשהו, של מה שהוא מדבר. אך עדיין הוא מדבר צמצומים.

ומי שהוא חכם אמיתי, כל דבריו הם תמיד משל ונמשל עד אין סוף. כי החכם האמיתי מחובר לשורש השכל של המציאות, שהוא עמוק עד אין סוף. כי הוא גם סופי מצד אחד, והסוף של השכל, הוא האין סוף עצמו. אבל יש גם השגה גדולה יותר בתוך האין סוף עצמו, שהיא אין סוף מעל אין סוף, מה שנקרא מקיפים מעל הזמן ומעל המקום. והעומק הוא אין סופי אמיתי.

וכאשר החכם האמיתי מדבר, הוא מדבר מתוך עומק כוונת הלב שלו. וכוונת הלב של החכם האמיתי, היא מחוברת תמיד לעומק האין סופי של המציאות. וכאשר היא באה בתוך הדיבור של העולם ובתוך המחשבה האנושית, אז היא מלובשת בלבושים שונים שהם צמצומים שונים, כדי שלאדם מהיישוב תהיה אחיזה בהם.

וכל דבריו של החכם האמיתי, הם כולם משל ונמשל. ומצד האמת כל הדברים שיש בעולם, הם כולם משל ונמשל. כי יש תהליך כללי, שמצד האמת, ההבנה שלו, היא גם סופית וגם עד אין סוף בו זמנית. ומטרת החכם, היא לגרום לאדם להבין את התהליך הכללי של המציאות.

כי כל האירועים שקורים לאדם בחיים, הם כולם תתי אירועים בתוך האירוע הגדול ביותר, שהוא קיומה של המציאות. וכל התהליכים שקורים לאדם בחיים, הם כולם תתי תהליכים בתוך התהליך הגדול ביותר, שהוא התהליך של התהוות המציאות יש מאין ושל החיבור של היש והאין לישות אחת ממש.

ובכל אירוע שקורה לאדם בחיים, ובכל דבר שקורה בעולם, יש בו שכל מסוים. והשכל הזה והחוקיות הזאת שלפיה מתנהל האירוע שקורה לאדם, הוא חלק מהחוקיות שלפיה מתנהלים כל האירועים שיש בעולם. וזה בעצם אומר, שכל מה שבאמת נכון לגבי דבר אחד בעולם, נכון גם לגבי כל שאר הדברים שיש בעולם.

וכאשר החכם האמיתי מדבר על נושא מסוים, הוא לעולם לא מדבר על הדבר עצמו, אלא הוא תמיד כן מדבר, על השכל שמלובש בדבר עצמו. כי הטועים, הם נאחזים בלבושים החיצוניים, אבל החכם גם הוא מדבר את הלבושים החיצוניים, אבל כל הדיבורים שלו, הם רק כלים, לאפשר לשומע לאחוז בשכלו, את השכל שמלובש שם.

והחכם האמיתי, תמיד מלביש את אותו השכל האחד ממש, בלבושים שונים. כי שורש השכל הוא אחד. ושורש השכל הוא, שהכל אחד. והשכל הזה שהוא האחדות של המציאות, הוא נסתר מעיני השכל של האדם. והחכם לוקח שכלים שאותם האדם מבין, והחכם מלביש לאדם בתוך שפת הדיבור שלו ובתוך עולם המושגים שלו, הקדמות שונות ושכל חדש ודרכי התבוננות חדשים, שבאמצעותם האדם ישיג את השכל של האחדות באמת.

כי יש סדר מופלא בין כל הרעיונות השונים שיש בעולם. וכל רעיון בעולם, הוא בא לידי ביטוי גם בתוך כל שאר הרעיונות שיש בעולם. וכל שכל שמולבש בתוך רעיון אחד, הוא בעצם רלוונטי, גם לגבי כל שאר השכלים שיש בעולם.

ולצורך ההמחשה נאמר, כי לדוגמא בכל מקום בספר שמדובר על הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הרי שבעצם המושג "הסיבה הראשונה של כל הסיבות", הוא רק משל שמרמז גם על המון מושגים נוספים. כי כל מה שנכון לגבי הסיבה הראשונה, נכון גם לגבי הרצון הראשון, ההתהוות הראשונה, המחשבה הראשונה, הרגש הראשון, הפעולה הראשונה, הפוטנציאל הראשון וכיו"ב...