שאלה: הבנתי שאני צריך לעשות סדר במחשבות. המחשבות זה ביטוי של רצונות, ואם עכשיו אני רוצה לעבוד, ורוצה את זה יותר מאשר אני רוצה לפתור בעיה רגשית, אז אני צריך להגדיר לעצמי שמה שאני רוצה עכשיו זה לעבוד, כרגע לעבוד, ובשעה מסוימת כאשר ארצה לחשוב איך לפתור את הבעיה הרגשית שיש לי, אז אחשוב עליה.

אליעד: אבל על תתעלם ממנה, כי אם תתעלם היא תציק לך. פשוט לא להתעלם, ולהגיד שאין לי בעיית חוסר ריכוז.

שאלה: להגיד שיש לי בעיית חוסר ריכוז זה סתם לשקר.

אליעד: זה סתם שטויות, זה לא נותן כלום. וזה גם לא נכון, זה סתם קשקוש.

שאלה: יש ל כמה רצונות שמתנגשים ביניהם, שבעצם אני צריך לדעת לשים דגש בזמן מסוים.

אליעד: אתה מערכת של מחשבות, רגשות ורצונות, אתה לא יכול להדחיק אותם, אתה צריך להיות מודע אליהם, מה שאני אומר לראות את האמת. מה זה לראות את האמת, להבין את עצמך, מה היא האמת? האם אני רוצה לעבוד עשרים אחוז ולחשוב על הבעיה שלושים אחוז. יש לך צרכים, כמו לאכול לשתות, למשל אתה רעב, אתה לא מיד הולך לאכול, אתה אומר אני יאכל בשעה שתיים, ועד אז אני אצליח להתרכז בעבודה, אם האוכל מציק לך, אתה אומר עוד חצי שעה אלך לאכול ואתה ממשיך לעבוד. אך אם תתעלם מהמחשבה הזאת, היא תמשיך להציק לך, אין מה לעשות.

שאלה: מה דעתך על מחשבות אובדניות?

אליעד: אז יש פה שתי תשובות שהולכות לאותו כיוון. התשובה הראשונה שזה מיותר וזה אפילו פחות טוב, ותשובה שניים שזה אפילו לא יעזור לך. אני אסביר את המכלול. קודם כל מהי מחשבה אובדנית?

מחשבה אובדנית זה בעצם אדם שרוצה להתאבד, הוא אומר אני רוצה לעלות לגג ולקפוץ, למה הוא רוצה להתאבד? האם הוא רוצה לגלות מה קורה אחרי המוות? למה הוא כל כך רוצה להתאבד, הרי בכל מקרה תמות בשלב כלשהו, מה אתה לחוץ, שאדם רוצה להתאבד, זה לא בגלל שהוא רוצה להתאבד, זה בגלל שהוא לא רוצה לחיות, זה לא בגלל שהוא רוצה להגיע לעולם הבא, העניין הוא שהאדם רוצה להרגיש טוב, נקודה. זה מה שמעניין אותו להרגיש טוב, האדם תמיד בוחר את מה שהוא חושב שייתן לו יותר טוב, מסכימים אם זה? למשל יש לפניך שתי מאכלים, תבחר מה שייתן לך להרגיש יותר טוב. אותו דבר לגבי התאבדות. למשל אדם משחק משחק מסוים והוא רואה שהוא לא מצליח אז הוא אומר לעצמו, בא נתחיל משחק חדש, נפסיק עם המשחק הישן, למה? כי הוא חושב ששם יהיה לו יותר טוב. אז מה הוא רוצה להתאבד או להרגיש יותר טוב? מה הוא רוצה באמת? מה התשובה?

שאלה: הוא רוצה להרגיש יותר טוב.

אליעד: זה לא שהוא רוצה להפסיק את המשחק, הוא רוצה להרגיש יותר טוב. אם מישהו היה בא ואומר לו, תקשיב אני יכול ללמד אותך איך לנצח וליהנות במשחק הישן, הוא היה רוצה שילמדו אותו, ויותר מזה היו אומרים לו, שאם תעזוב את המשחק ויהיה לך משחק חדש, גם שם תסבול, אז מה זה נתן לך? זה כמו להחליף בית כלא, אבל זה אותו כלא. זה כמו שיתוש עוקץ אותך, ואתה אומר לו עקוץ אותי מהצד השני, מה זה נתן? כלום.

עכשיו מה הנושא, הסבל של האדם, הסבל לא בגלל מה שקורה לו, שבן אדם אומר אני, מהרגע שהוא נולד הוא נמצא בתוך הגוף, אז כשהוא אומר אני הוא חושב שהוא הגוף שלו, אבל מצד האמת כשאתה אומר אני, מה זה הגוף הזה - בשר ואטומים, אני זה בסך הכל אטומים שזזים. שאתה אומר אני, זאת בעצם התודעה שאומרת אני, יש ישות תודעתית שאומרת אני, שחווה כרגע הזדהות רגשית עם הגוף. אז שאתה אומר אני, הכוונה התודעה שחווה את המציאות, יש כאלה שאומרים שבן אדם אומר אני הוא מתכוון למח שלו, אבל זה לא נכון, כי גם מוח הוא חתיכת בשר, מה שונה המוח מהאצבע. זה בשר וזה בשר, אין הבדל, בגלל שהם רואים גלים אלקטרונים במוח? אבל זה לא אתה, זה לא שונה מכל רכיב אלקטרוני של מחשב, כמו שתגיד, הפלאפון זה אני.

בכל מקרה הישות שלך תמיד קיימת, זה אתה צריך להבין, קודם להבין שהתודעה תמיד קיימת, אגיד לך יותר מזה גם הגוף תמיד קיים, מה זה אומר, החומר תמיד קיים, אתה יכול להחליף את הצורה שלו, אתה יכול לקחת נייר ולשרוף אותו, אבל יישאר אפר, אבל מה שקיים אתה לא יכול להעלים אותו, אתה יכול להחליף את הצורה שלו, אבל אי אפשר להעלים אותו.

מה זה אומר שהתודעה תמיד קיימת, הישות שאומרת אני תמיד קיימת, אתה יכול להחליף אותה שבמקום שהיא תחשוב על זה תחשוב על משהו אחר, מכאן זה אומר שאתה בן אין סוף שנים, פחות הזמן שעוד לא עבר, אתה קיים כל הזמן

שאלה: ישות ללא התחלה וללא סוף.

אליעד: כל מה שקיים, ניקח את הכיסא הזה, הכסא קיים כל הזמן, כל פעם הוא מחליף צורה. הכסא הזה לפני שלושת אלפים שנה איפה היה? באיזה הר בצורה של ברזל, אבל הוא היה קיים, רק בצורה אחרת. ומה היה לפני כן, הוא היה בצורה אחרת, אם יישרף הבית הוא יהיה קיים בצורה אחרת, בעוד טריליון שנה הוא יהיה קיים בצורה אחרת, הוא לא יכול להיעלם, הוא קיים, כל פעם הוא מחליף צורה.

מה זה אומר בעצם, קודם כל שתבין שאתה לנצח, אתה קיים לנצח, למרות שאתה קיים הרבה יותר מהנצח, זה כבר עניין אחר, אבל כעיקרון אתה חי לנצח, וכל פעם אתה חווה צורות אחרות, מה זה אומר לגביך? קודם כל להבין שהתחושה של הרע היא לא בגלל מה שקורה. אתה צריך לבדוק משהו מאוד מסוים, בן אדם אומר שהוא רוצה להתאבד, למה הוא רוצה להתאבד, כי הוא מרגיש רע. השאלה הנשאלת היא למה הוא מרגיש רע, האם הוא מרגיש רע בגלל מה שקורה לו, או מסיבה אחרת? אם הוא מרגיש רע, רק בגלל מה שקורה לו, והוא בטוח שאם הוא ילך שמאלה הוא ירגיש יותר טוב, אז שילך שמאלה. אבל זה לא המצב, האדם מרגיש רע לא בגלל מה שקורה לו, אלא בגלל שהוא לא רוצה את מה שקורה לו, הוא יכול להיות האפיפיור ולסבול.

נגיד שיש לך בעיה עם חברים, כרגע אתה סובל מדבר מסוים אבל אתה יכול לסבול גם מדברים אחרים, אין לך תעודת ביטוח שמחר לא תסבול מדבר אחר, ולא רק זה אני יכול לתת לך תעודת ביטוח שמחר תסבול מדבר אחר, כי המהות זה חוסר התאמה בין האדם לבין המציאות, זאת המהות. יש תודעה שקוראים לה מושה, עכשיו תודעה זו חווה מצבים, פעם מקללים אותה ופעם מברכים אותה, עכשיו אם התודעה אוהבת את הסרט, אז טוב לה, ואם היא לא אוהבת את הסרט, אז תמיד יהיה לה רע, זה לא משנה. למשל בן אדם יוריד לעצמו יד, האם הוא יפסיק לסבול? לא, הוא יסבול בצורה אחרת, אף אחד לא מפסיק לסבול אחרי שהוא מוריד לעצמו יד, הוא יוריד עוד יד, רגל, אפילו ראש, אז אתה תסבול בלי גוף, הסבל נוצר מחוסר התאמה בין התודעה לבין החוויה שלה. נגיד שאתה מת עכשיו, אתה תסבול מדבר אחר, מה זה מת? אתה מחליף צורה אתה לא נעלם, אי אפשר להעלים שום דבר, מה שלא תעשה אתה לא יכול להעלים שום דבר, אתה יכול רק להחליף לו את הצורה. למשל בקוסמוס יש חורים שחורים שזה כביכול מעלים אנרגיה, אבל זה לא מעלים זה נשאר בצורה אחרת, אין אפשרות להעלים, האנרגיה תמיד נשארת, תמיד קיימת בצורות אחרות. ולכן אם אדם קופץ, הוא יסבול בצורה אחרת, למה הוא יסבול? כי עדיין הוא לא רוצה את מה שקיים. בן אדם שלא מבין את המציאות תמיד יסבול. עכשיו יש אנשים שהיה להם רע בחיים, וחוו מוות קליני ואמרו שהם הרגישו מאוד טוב במוות, שחרור, ואז הם חזרו, זה למעשה סותר את מה שהם אמרו, כי הם אמרו שיצאו מהגוף והרגישו הכי טוב, אבל הם הרגישו הכי טוב כי הייתה להם הפסקה, אולי אם הם היו נשארים שם שבועיים אז הם גם היו מבואסים. כל בן אדם שעושים לו קצת הפסקה מהבעיות שלו, מרגיש טוב. אבל זה לא בגלל שהם עזבו את הגוף הם הרגישו טוב, כמו למשל הדתיים מפנטזים על גן עדן, אבל גם גן עדן זה רע, אז בהתחלה תבין שזה להחליף בעיה בבעיה אחרת.

שאלה: גם שמתים באופן טבעי התודעה נשארת?

אליעד: ברור, שום דבר לא יכול להיעלם, ראית משהו פעם שנעלם? הכל קיים תמיד, אי אפשר להעלים כלום.

שאלה: אבל אני לא רואה את התודעה שלי?

אליעד: אבל אתה יודע שהיא קיימת גם בלי לראות אותה.

אתה יותר בטוח שאתה קיים מאשר שאתה רואה אותי, נכון?

שאלה: לא, אם אתה לא רואה משהו ואתה מרגיש אותו, יש סיכוי שאחרי שאתה מת בסופו של דבר התודעה גם תעלם.

אליעד: למה? למה שתעלם?

שאלה: זה אולי לא בטוח אולי חמישים חמישים

אליעד: בא נדבר על הגוף, הגוף נעלם אחרי שמתים?

שאלה: לא, לא נעלם, משנה צורה.

אליעד: או קי, אז למה שהתודעה תעלם?

שאלה: כי את הגוף אתה רואה בצורה מוחשית.

אליעד: כרגע אתה חווה אותו, כל דבר אתה רואה בצורה מוחשית. יש ראיה של עיניים ויש ראייה, למשל דוגמא: האם ארה"ב קיימת? קיימת, אתה לא רואה אותה עכשיו, אבל אתה יודע שהיא קיימת, אתה רואה אותה בהבנה.

שאלה: אבל תודעה אף פעם לא ראיתי

אליעד: אתה ראית, אתה לא חייב לראות דרך החושים, עצם זה שאתה שואל אותי עכשיו שאלה, זה בגלל התודעה. זה שאין לך חוש לראות אותה בעיניים...

אליעד: זה יותר חזק, מה יותר בטוח שאתה קיים או שיש לך גוף?

שאלה: שאני קיים.

אליעד: אולי אין לך גוף, אולי אתה בתוך חלום, יכול להיות, אבל זה שאתה קיים זה בטוח לך. אתה צריך לראות את זה? אתה בטוח בלי לראות את זה.

שאלה: בטוח

אליעד: אתה לא יכול להעלים את זה, אתה יכול לשנות. עכשיו אתה מכיר מישהו בעולם שלא סובל, כולם סובלים, נגיד שיגידו לך תקפוץ מהגג ותהיה ראש הממשלה, אתה תמשיך לסבול כראש ממשלה. הסבל הוא תוצאה של ההבדל בין מה שאתה רוצה לבין מה שיש לך. דבר ראשון צריך להבין שהכל קיים תמיד, זה רק מחליף צורות ולכן התאבדות לא תעזור לך. דבר שני שצריך להבין, זה כמו...