הפעם אני רוצה לדבר על דבר מסוים בהקשר של התכנית לרדת בגדול.

ששם בעצם אנשים מנסים לרדת במשקל וכו'.

ובתכנית האחרונה היתה שם איזו סצנה, שזה דבר שקורה לכל אחד שמנסה לרדת במשקל

בעצם בשבוע האחרון כמה מהמתמודדים במקום לרדת, עלו במשקל, ומה שקרה המאמן שלהם אמר שהוא מרגיש שיורקים לו בפנים, "הם יורקים לי בפנים".

הם צריכים לרדת והם בכלל עולים, והוא חשב שהם שיקרו אותו וכו'.

וזה מאפיין דברים אחרים שאדם מנסה להשיג משהו בחיים ובעצם הוא משיג את ההפך, וזה דומה לסצנה שהיתה שם, שקרה ההפך, והמאמן הרגיש נפגע וכו'.

מה שאני בא להגיד כאן ולחדש פה, זה שהדבר הזה יכול לקרות רק בגשמיות, ברמה של הנפרדות

אבל ברמה הרוחנית, אין דבר כזה ירידה ונפילה, בשום מצב בעולם, מה זאת אומרת?

שאם אדם מנסה לרדת במשקל, והוא בעצם עולה במשקל, אז הוא כביכול נמצא רחוק מהמטרה המקורית, הוא רצה לרדת ופתאום הוא עולה במשקל, אבל זה דומה ברמה הרוחנית, אדם לדוגמא מחליט אני יותר לא רוצה לכעוס, ואז מה קורה? הוא מצליח קצת לא לכעוס, ואז הוא חוזר לכעוס, וגם מה שהרבה פעמים קורה הוא כועס יותר ממה שקודם.

או בן אדם שרוצה להיות אמיתי, ואז הוא מגלה שהוא בכלל לא רוצה להיות אמיתי, עובר עליו איזה משבר, והוא מגלה שהוא בכלל לא רוצה עכשיו להיות אמיתי.

מה שקורה אלו נפילות רוחניות, שאדם רוצה להתקדם, והוא מגלה שהוא בכלל לא מצליח להתקדם.

ומה שאני בא לחדש ולומר, ברוחניות אין דבר כזה נפילה, גם אם האדם בטוח שהוא מתרחק, הוא בכלל מתקרב.

כמו שרבי נחמן אמר "ההתרחקות, הוא כולו התקרבות" ככל שאתה חושב שאתה מתרחק

אתה בכלל מתקרב.

ולמה זה כך? התכלית הסופית אליה אדם יגיע, להרגיש טוב, היא שהאדם יכיר את עצמו, ויבין את עצמו באמת, זה אומר שהאדם יהיה אמיתי עם עצמו ועם המציאות באמת.

וברגע שהאדם מחליט לא לכעוס, או מחליט להיות שמח, או מעכשיו אהיה מאושר, והוא לא מצליח באמת לא לכעוס, זה אומר שהאדם משקר את עצמו, כי אם באמת היה רוצה, לא היה כועס.

וגם אם אדם באמת היה מבין את המציאות, בכלל לא היה אכפת לו שהוא גם לא שמח.

הרעיון הוא שכל מה שנראה לאדם אתרחקות ונפילות, ברוחניות, זה רק נראה שהוא נופל

אבל זו בכלל בעצם התקרבות, ולמה התקרבות? כי זו התקרבות של הכרת האדם את עצמו.

עכשיו האדם עצמו חושב שהוא צריך להגיע לאיזו נקודה מסוימת, למשל עכשיו הוא חושב שהוא צריך לא לכעוס, והוא חושב, רגע, אני עכשיו התרחקתי מהמטרה שלי..

או כמו בתכנית לרדת בגדול, אדם אומר, אני בכלל רוצה לרדת במשקל, והוא בכלל עלה במשקל.

והרעיון הוא, שהאדם לא צריך להגיע למשהו מוגדר, אתה לא צריך באמת לרדת במשקל.

בלרדת בגדול, הם באמת, מחפשים לאהוב את עצמם.

מי שבא לשם בא כביכול לרדת במשקל, כי הוא חושב שאם הוא ירד במשקל הוא יאהב את עצמו

ואז הוא הולך לתכנית שיהיה לו קל. אבל הוא לא שואל מה התכלית של מה הוא רוצה.

זאת אומרת שאם מישהו היה יכול לגרום לעצמו לאהוב את עצמו, ולאהוב את עצמו גם בלי לרדת במשקל, אז הוא היה עושה זאת גם בלי לרדת במשקל.

או לדוגמא, אדם הולך לתכנית בגלל בעיה רפואית, אבל האם הוא הולך באמת בגלל בעיה רפואית?

לא! הוא הולך ללרדת בגדול כי הוא לא מרוצה מהחיים שלו, אם היה מרוצה מהחיים שלו

למרות שיש לו בעיה רפואית, אז מה העניין ללכת לתכנית, את היכול להיות מאושר גם אם יש לך בעיה רפואית.

הרעיון הוא שמה שבאמת אדם רוצה, זה להיות מאושר מעצמו, ומהחיים שלו.

עכשיו, ברגע שמגדירים את ההגדרה של האדם כמטרה חיצונית מוגדרת, מטרה של נפרדות

אם נגדיר לרדת במשקל, זו הגדרה של נפרדות, יש שמן, יש רזה, מציאות של זה ווב וזה רע

וזה מרחיק אותו מהמקום של אין הגדרה של טוב ורע, זה משגע את האדם לגמרי, פעם אחת טוב לאדם פעם אחת רע לאדם, אי אפשר ככה.

וברוחניות מה שנראה התרחקות שזו התקרבות, מה שקורה בעצם לאדם זה שהוא מנסה להאחז

הוא אומר אני מנסה להיות משהו מסוים ואז הוא לא מצליח.

ניקח לדוגמא את ההיבט הדתי, אדם אומר, מעכשיו... אני לא רוצה להסתכל על נשים, או מעכשיו... אני לא רוצה ליהנות מאוכל, או כל נושא התאוות, ואז יש לו ירידה רוחנית.

ומה שרבי נחמן אומר, דע לך, שמה שנראה לך נפילה, זה בכלל התקרבות לאלוהים, מה שנדמה לך שאתה מתרחק מאלוהים בעבירות האלו, זה בכלל התקרבות לאלוהים.

איך זה יכול להיות? כמו מי שגנב, וחשב שהוא עשה עבירה, איך זה יכול להיות בכלל שהוא מתקרב לאלוהים?

התשובה היא פשוטה, להתקרב לאלוהים באמת, זה להבין!! להבין!

לא להאמין, להאמין זו מחלת נפש שצריך להתרחק ממנה.

הפירוש של להתקרב, זה להבין בשכל הפשוט את האחדות של המציאות!

וברגע שאדם דתי לדוגמא מאמין בתורה ואומר, זה מצוות וזה עבירות, זה נקרא התרחקות מאלוהים!

רבי נחמן אמר שכל הפרדה שאדם עושה בימי החול זה מבחינת עצבות, כלומר, מה שאתה עושה הפרדה של טוב ורע, זה נקרא עצבות, עבירות.

גם ברגע שאדם אומר שהוא רוצה להתקרב לאלוהים, גם אז הוא מרחיק את עצמו מאלוהים, למה?

כי מעצם האמירה יש אני יש אלוהים, מעצם ההגדרה, הפרדת! והתרחקת.

ורבי נחמן אומר, ברגע שהחלטת להתקרב לאלוהים, כל המניעות וכל הקשיים, זה בכלל ההתקרבות שלך! למה. מה הכוונה? הכוונה היא ברגע שאתה מנסה להתקרב ולעשות מצוות ואתה לא מצליח, זה בעצם ההתקרבות, שתבין שאתה לא צריך לעשות מצוות.

לאדם לא צריכה להיות מטרה סופית, תחשוב בהיגיון, אדם אומר שיש לו תכלית בחיים, ונומר שהאדם הגיע לתכלית, ואחרי שהגיע יישאל, האם יש לך עדיין תכלית? ואם כן, אז מה זה נתן? אם בכל מקרה תהיה לך תכלית בחיים, מה אנחנו מבינים? שהתכלית האמיתית בחיים, התכלית שאם תגיע אליה, בסופו של דבר לא תהיה לך תכלית, אתה פשוט תחיה!

זאת אומרת שמה בעצם האדם מחפש להשיג? הוא מחפש להגיע לאיזה מקום שבו כבר אין תכלית בחיים, ובו אין הגדרה מסוימת!

עכשיו, אתה יכול להגיד יש לי תכלית, אבל אתה לא באמת חווה את זה כתכלית, מבחינתך יש לי תכלית ואין לי תכלית אין הבדל.

בכל מקרה הנושא הוא פשוט, אין דבר כזה עליה רוחנית ואין דבר כזה ירידה רוחנית, ולמה אין דבר כזה עליה רוחנית, כי אין ירידה רוחנית!!

ואני אסביר, מצד האמת, אדם רוחני, זה אדם שרוחניות לא מעניינת אותו בכלל!

גם אלו שנראה להם שרוחניות לא מעניינת אותם, עדיין קצת בתוכם הרוחניות כן מעניינת אותם.

אדם אמיתי באמת, לא אכפת לו מהאמת.

אדם שטוב לו, לא אכפת לו מטוב ורע, כל כך טוב לו, שהוא כבר לא מחפש את הטוב, מבחינתו הרע והטוב זו אותה המידה.

הרעיון הוא פשוט, ברגע שאדם אומר אני רוצה לעשות משהו מסוים, אני רוצה להגיע למקום מסוים

או רוצה דבר מסוים, זה עצמו מרחיק אותו, אני רוצה ככה, ובעצם אני לא מקבל, וזה מרחיק, וזה שזה מרחיק ושאתה לא מקבל, זה גורם לך להתבונן יותר פנימה ולבדוק, למה הצלחתי, או למה לא הצלחתי? ואם האדם יתבונן מספיק פנימה, למה אני רוצה ככה. מה אני בכלל רוצה? למה נפלתי? וכו' וכו', בסופו של דבר הוא יגיע לנקודת האחדות.

ועוד נוסיף ונעמיק: כאשר האדם אומר זה טוב...