תפישת מציאות של אחדות - איך להשיג אותה, מה משמעות החיים, איך להתחבר לשכל העליון ולאמת אובייקטיבית... מציאות של אחדות - איך להשיג אותה, מה משמעות החיים, איך להתחבר לשכל העליון ולאמת אובייקטיבית - פרומו מה שאני טוען בסופו של דבר, שהישועה שלך תלויה בהבנה, לא בעשייה. מה ... משהו במציאות שאת צריכה להבין, ואם תביני אותו סיימת את הסיפור. מה בסוף את צריכה להבין? את צריכה להבין שאת אלוהים. ואם את מבינה את זה, זה משנה לך את חווית המציאות. אם האדם מבין את כל התהליכים, בסוף הוא מבין שהכל אחד, ואם הכל אחד, אז ממילא אתה אלוהים. לכן ניקח תהליכים שלך שאת לא מבינה, מה את לא מבינה בחיים שלך? שאלה: הרבה דברים לא ברורים לי, מה ... בתשובות אחרות. יש הבנה שאת צריכה להבין, כל השאלות שיוצרות את המצוקה, נובעות מתפיסת מציאות מסוימת, שאומרת שיש אותך למשל בים ויש אותך עם הילדים, אתה חווה שינוי, את חווה הפרדה בין המעשים שלך. יש דבר שהוא לא הגיוני, ובכל זאת, יש תפיסת מציאות שבה אין הבדל בין דבר והיפוכו. זאת אומרת שלהיות ... להיתפס לך בראש, לא היו לך יותר בעיות. אם תפיסת המציאות שלך הייתה שונה, שבה לא היית מבדילה בין היום לאתמול לשלשום, למרות שזה לא הגיוני, כי כרגע את חווה שינוי, אז לא הייתה לך שאלה, מה היא משמעות החיים. את חווה את המציאות בצורה מסוימת, את חווה אני ולא אני, וכל שאר ההפרדות, ואז את שואלת שאלה, למה יש את ההפרדה הזאת? למה זה ככה? אז אם לא הייתה לך חוויה של נפרדות, אז לא היית יכולה לשאול. ואם לא היית יכולה לשאול, אז אין שאלה. יכול להיות שאי אפשר להגיע לתפיסה הזאת ואז גזר דינך ... לך חיסרון. אם אומרים שיש אין, ויש יש, אז תמיד דבר מסוים, הוא לא שאר הדברים. אז כל דבר שיש תמיד חסר לו את שאר הדברים שהם לא הוא. ולכן רבי נחמן כתב, ששלמות יש רק לאלוהים, רק אם דבר והיפוכו זה אחד, יש לך שלמות. והשאלה הנשאלת היא, איך אגיע לחוויה שאין דבר והיפוכו, שאין דבר שנפרד מדבר אחר? ההיגיון שלנו למעשה, הוא הגדרות, זה להיאחז האמונה או בהגדרה, בסופו של דבר האדם מאמין בשכל שלו שאומר לו מה נכון ... יש וזה אין. והאדם אומר, שאם המוח אמר שזה אין וזה יש, אז האדם מאמין למוח באופן מוחלט. האדם מאמין שמה שהוא חושב ומבין זה מה שקיים. אבל אולי לא? כול חווית המציאות שלך זה אמונה חזקה ביותר במה שאת מרגישה. זה שאת רואה שיש פה שולחן ושם אין שולחן, זה אומר שיש עוד תפיסה של מציאות, אנחנו לא שוללים את זה, אלא השאלה היא מה הוא האובייקטיבי? זה שהוא הילד שלך והשני לא הילד שלך, אנחנו לא מתווכחים עם זה, אבל השאלה היא, מה יש מעבר לזה כן ולזה לא? אם החוויה של האדם היא, רק שזה יש וזה אין, אז הוא נדפק. כי רק זה הילד שלך, והשני לא הילד שלך, אז את מפחדת ודואגת רק לילד שלך, וחווה שאר חסרונות. אבל אם את אומרת, זה הילד שלי וזה לא הילד שלי, אבל בתוכך, בו זמנית, את חווה שאין הבדל בין הילד שלי ללא הילד שלי, אז איכשהו אם את מצליחה לחבר את זה, אז את נהנית משני עולמות. את לא חסרה את השני, את לא מחפשת יותר את השלמות, כי יש לך את שניהם. לכן כדי להגיע להבנה זו, את צריכה ביום יום להיות אמיתית עם עצמך. אם תהיי אמיתית עם עצמך ביום יום, אני מבטיח לך שתגיעי לחוויה שאין הבדל בין זה לזה, וגם יש הבדל, בו זמנית. את למשל בטוחה שיש פה עולם עם כל מה שיש בו, אבל נגיד שהייתי אומר לך שאת ... אומר לך, את בחלום, עוד 3 דקות את מתעוררת. אם היית משוכנעת שאת בחלום, היית עדיין מפחדת עליו? היית אולי מפחדת אבל בפרופורציה אחרת, אז זה משנה לך את חווית המציאות. זה בדיוק מה שאני טוען, שאת עכשיו בחלום, ומעלינו יש את האחד, שבו אין הבדל בין דבר והיפוכו, ואנחנו בתוכו. ... אבל את לא יודעת שמחוצה לנו הכל זה אחד, הכל באותו מקום. זה לא נתפס, אז מה? עכשיו השאלה היא, האם זה נכון? ואם זה נכון, איך אני זוכרת את זה? ואיך אני חווה את המציאות מהפרספקטיבה הזאת? אבל אם היית חווה שאמנם קיימים יש ואין, אבל באותו זמן את חווה בנוסף שהכל אחד, אז ה