גם כשרוצים לרפא משוגע חייבים "לכבד" את השגעון שלו תחילה בדיוק כמו בסיפור ההינדיק שההבדל בין חכם האמת לשאר הרופאים שם שהוא "ירד" למדרגת המשוגע ממש ורק מהמקום של המשוגע ומתוך כבוד אליו הוא יכל לאט לאט לרפאו. לי נראה שאתה כנראה לא החכם הנ"ל גם אם נאמר שתורתך היא האמת האלוקית הרי אתה לא "מכבד" את השגעון של מי שקורא את דברך ואפילו את שגעונו של רבי נחמן מברסלב בכך שאתה לא מדבר בלשון נקייה על ומכובדת אמונת ישראל ותורת ישראל יש דרכים להביע דברים ואפילו רעיונות וזו גדולת כל חכמי ישראל שהבינו את האלוקות יותר מימך לעניות דעתי אבל הלבישו את דברי תורתם ברמזים בעלמא... כמו שאומר רבי נחמן שגם למעלה יש כביכול "כעס" ובזה מרמז שה' כועס... וכל הכועס יהיה בעינך כעובד עבודה זרה... וכו ועדיין הוא לעולם לא יכתוב בצורה מפורשת שה' עובד עבודה זרה.. וזה לא בכדי כי זה לא האמת. האמת שהכל לטובת הנבראים גם "כעס" ה'... ואצל ה' אין כעס כלל. זה כמו אב שמרביץ לבנו הקטן כי הוא דוחף ידיים לחשמל.. וזה לא חלילה משנאת הבן. פשוט כדי לשמור עליו. אין שטן כלל.. הוא הצד ה"אחר" של הבורא. הוא העובד הכי טוב שלו. בלעדיו לא היינו "עובדים" כדי לגלות את עצמנו. ועוד יותר מזה אומר לך... הבורא ברא את העולם כדי להכיר את עצמו באמת. זה הכל. כי כשאתה לבד אין לך מושג מי אתה באמת... מי שאתה מתגלה רק כשאתה עם אנשים סביבך ו"מוגבל" אז... מתגלה העצם שבך שהוא בילתי מוגבל אבל בוחר להגביל את עצמו. כדי שיהיה קיום לעולם. שיהיה קיום לגוונים.. יוצא מכך שהתכלית הם הגוונים והשינויים שבעולם.. והם היו עוד באחדות... לכן כותב הרמב"ם שתורה זו לא תהיה מוחלפת לעולם. כי היא עצמה הרצון של האין סוף.. היא מושרשת בו... וזה מורמז בקבלה בשם "10 ספירות הגנוזות" באין סוף. דהיינו שהריבוי היה נמצא באחדות מאז ומעולם. רצון פשוט. רצונו שזה יהיה כך ולא כך... או כך עלה במחשבה. והבן היטב.

רבי נחמן כותב "אינו בחשיבות כל כך" ולא באופן שלילי כמו שאתה מזכיר, כי מתוך שלא לשמה בא ללמוד בסופו של דבר לשמה. ולכן חייבים ללמוד גם בלי ההבנה של ה"שכל של האחדות" כלשונך... וכותב: "גמרא" ולא סודות התורה. ולא עוד אלא ע"י לימוד תורה בלילה. מגן עליו החוט של החסד שזה אברהם, וחסד הוא בחינת צדקה והיה מעשה הצדקה חסד והוא הבדלה לכן כתוב אל תקרא בהבראם אלא באברהם שמידת החסד בראה את העולם וחסד זה לא כמו שבני האםד חושבים "חיבור ואהבה" אלא ההיפך חסד הוא בחינת הבדלה כמו מעשה הצדקה שמחסר ממנו כדי להטיב עם אחר. לכן גם כל ההנהגות של אברהם היו בבחינת מלחמה... הוא בעבר אחד של העולם ושאר העולם בעבר השני. הוא מסלק את ישמעל לטובת יצחק הוא נלחם ב4 המלכים. "ברית המילה" דהיינו להבדל מה"רע" לכן כתוב באברהם והוא אותו ה"עץ" המוזכר בתורה הזו. ואם לדבר כלשונך.. הרי היתה תכלית לבריאת העולם נקח למשל "מצוה" או רצון של אדם שהוא קורה לו "תכלית" מבחינתו... אחרי הכל האדם בחר ברצון זה ולא אחר. או התורה בחרה במצוו זו ולא אחרת... ולא בכדי... המשמעות של זה היא שהיתה חשיבות לעניין זה דווקא גם בעולם של האחדות או בעולם שלפני הבריאה ולכן בא דווקא דבר זה בגילוי ולא דבר אחר. ולכן לימוד של גמרא בלילה עוזר... הוא מחזיר אותך לאותן נקודות שהיו בדעת של האחדות שזה רצון האחדות שכך יראה הפירוד דייקא עם הרצונות האלה ולא אחרים.. ופה יש בעיה גדולה מאוד עם התורה שלך.. חוסר ההבנה של הניגון האמיתי של העולם התורה המצוות והלימוד שלא לשמה.. כי יש כוח גדול במצוות והאלוקים שברא את העולם הוא אותו האלוקים בדיוק שהיה לפני בריאת העולם על זה אומרים עם ישראל "ה' אחד ושמו אחד" דהיינו הרצון הפשוט המאוחד הוא אחד לגמרי עם הרצונות הנפרדים וכולם נובעים ממנו. לכן קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד. או כמו שכותב בכוזרי... "כוונתך רצויה אך מעשך אינו רצוי" וזה כמו להבדיל יהודי שבא על גויה שהוולד אינו יהודי... ולחילופין... גוי שבא על יהודיה... דהיינו מחשבה של פירוד בתוך מצווה הוולד יהודי... כי אחרי הכל אחרי המעשים נמשכים הלבבות. ואדם שלבוש בחליפה מכובדת לא יתפלש בבוץ.. ויש עוד אין סוף לבאר בזה.

@ברסלב:

האחדות היא הראשונה, ולכן אלוהים שאינו מוגדר כדתי, הוא הראשון

א. רבי נחמן אמר: "יכול הנך לקמט את ספרי כפי רצונך (לומר בו פרושים כלבבך), אולם אל תפגע בסעיף קטן שבשלחן ערוך!" (שיש"ק א - ג).

ב. אמרת שאלוקים ברא את האלוקים הדתי, מדוע נעצרת בזה ואינך ממשיך לאלוקים שברא את האלוקים שברא את האלוקים וכו' וכו'