הפעם אני רוצה להשיב על השאלה שנשאלתי, והיא בעצם, מה אני מחדש?
כי יש הרבה שיטות ודרכים, ומה בעצם הפואנטה, של מה שאני מחדש.
בעקרון, התשובה לכל בעיות העולם, היא שהכל אחד, ומה זאת אומרת שהכל אחד?
אם בן אדם יבין שהכל אחד, דהיינו, יצליח לחוות שהכל אחד, דהיינו, מצב ניטראלי
כל חייו ישתנו, וממילא אין לו שום בעיה בשום נושא בעולם אם זה טוב או לא זה כבר עניין אחר, זה נושא חדש לדיון.
אבל הרעיון הוא שכל שאלה שיש לבן אדם, נאמר אדם שואל האם יש לי בחירה חופשית?
האם אני יכול לשנות את המצב שלי, כל ספק שיש לבן אדם, כל רצון, נגיד שיש רצון, זה בגלל שרע לבן אדם.
ואם אדם יבין שהכל אחד, אז בעצם הוא סיים את העניין, אלא מה? שבפועל המרחק בין ההבנה שהכל אחד לבין החוויה שהכל אחד, הוא מרחק מאד גדול, יש הרבה שיסבירו שהכל אחד, אבל באמת הוא לא חווה את זה
כמו אדם, יפטרו אותו, הוא לא יחווה שהכל אחד ולא משנה אם פוטר או לא. ומה צריך לעשות כדי לחזק את חוויית האחדות? בשביל זה צריך לחזק את השכל, את ההבנה, ואז החוויה תגדל.
כי אם רק מאמינים, זה בסדר, אבל זה לא חזק מספיק.
זה כמו אדם שמשלם מטבע של שקל בחנות, ויש לו שני שקלים ביד, זה לא אכפת לו איזה מטבע של שקל הוא יתן, כי זה אותו דבר.
זה כמו שילד ישאל, "אבא, למה החלטת לשלם עם המטבע שביד ימין ולא עם המטבע שביד שמאל? "
הוא יגיד לו " בו אני אראה לך שזה בכלל אחד, שזה לא משנה באיזה מטבע שילמתי".
ואם נגיד עכשיו מפטרים מישהו מהעבודה, או קורה לו איזה אסון, ויקרה לו איזה נזק, ויבוא הילד וישאל, למה? מה קורה כאן? האם אותו אדם יהיה מסוגל להסביר לילד בשכל של הילד שזה אותו הדבר, שזה אחד?
בדיוק כמו שהוא הסביר את עניין השקלים?
והרעיון הוא, פשוט, האדם יש לו דרגות של הבנה, יש הבנה מסוימת, אני אתן דוגמא: כאן יש יד, יד ימין
ועכשיו אני אגלה לכם סוד, יש פה במקרה עוד יד, יש פה שתי יד ימין, ששתיהן נמצאות באותו המקום ואותו הזמן.
ושתיהן הן אחת.
והאם זה חידש משהו למישהו. לא, כי אם הן באותו מקום ובאותו זמן, אז ברור שהן אחד.
עכשיו השאלה, בזמן שמפטרים את האדם מהעבודה האם הוא מבין שזה אחד? כלומר, אם אדם רואה אבן, אז הוא מבין שאבן זה אבן, הוא לא חושב יש פה שתי אבנים, אין לו את השאלה אם זה שתיים.
ועל אדם לחוות כך את שאר החיים.
ואם זורקים על אדם אבן והיא פוגעת בו, האם הוא אומר זרקו עלי שתי אבנים שהן מחוברות כישות אחת
או שהוא אומר זרקו עלי אבן אחת. הוא אומר זרקו אבן אחת, הוא חווה אבן אחת, ז"א הוא לא חווה שזה שתי אבנים שמחוברות.
וככה צריך בדיוק האדם לחוות את המציאות, את האחדות.
ז"א שמבחינתו של האדם, שיחווה כך את האחדות, אם הוא חולה, אם הוא מתלבט במשהו, ללכת שמאלה, או ימינה? זה לא משנה, הוא צריך לחוות את הדברים באחדות מלאה.
ואני מבין שאם כך, אז תהיה שאלה, שאם הוא חווה כך אז למה בכלל הוא עושה פעולות, וכן הלאה
אבל זה כבר נושא אחר ואני מתמקד כרגע בחוויית האחדות ומה היא החוויה הזו.
בדיוק כך באחדות צריך להסתכל שאין הבדל בין המת לחי.
ועכשיו השאלה הנשאלת היא, כיצד אדם יכול להגיע לכזאת עוצמת חוויה, והתשובה היא שלכזו עוצמת חוויה
מגיעים על ידי עוצמת ההבנה.
ז"א שאם אתה מאמין שזה אחד, תכלס, אתה לא יודע שזה אחד, השכל שלך אומר לך זה לא אחד, זה שניים!
הרגש שלך אומר שזה לא אחד, זה שניים, אתה מבין חלקית שזה אחד.
השאלה עד כמה אתה מבין שזה אחד? עד כמה ההבנה של האחדות היא אמיתית.
ואני אסביר פרקטית, הדרך של האדם לחוויית האחדות, זה על ידי שהוא מגדיל את הבנת האחדות שלו בשכל
ואיך מגדילים את הבנה, בכל תחום ובהבנת האחדות? על ידי, ששואלים שאלות!
זה כל הסיפור כולו, וכל המרבה, הרי זה משובח.
בניגוד לדת שאומרת לך שאסור לשאול דברים מסוימים, ואל תחקור בדברים שאתה לא מבין בהם
ויש דברים נסתרים לא נבין לא נדע, ועוד משפטים כאלו, ואל תשאל שאלות, ואלו מעודדים את השקר והבורות.
אני מעודד אותך לשאול שאלות, תשאל ותשאל, כי שאלת שאלות בסופו של דבר, תביא אותך להבנה שהכל אחד!
ואני אסביר את העניין, אדם שואל, מה אתה מחדש? ואני מסביר שאני מחדש שהכל אחד
ומה אם הכל אחד? זאת ידענו גם קודם!
העניין הוא די פשוט, מה יביא אותך, מה הדרך שתביא אותך לחוויה של אחדות.
והתשובה שהדרך המוחלטת שב 100% תביא אותך לחוויה, אין אפשרות שלא, וזה לא באמצעות מדיטציה, ולא באמצעות תפילות, או מצוות או שיגעון כזה או אחר כמו מנטרות וכדומה.
הדרך המוחלטת להגיע להבנת האחדות, זה על ידי שהשכל של האדם הופך להיות יותר גדול.
על ידי שהאדם מטיל ספק בכל דבר, כל פעם שהוא בנפרדות, הוא רואה נפרדות, הוא מטיל ספק בנפרדות.
אם הוא רואה משהו נפרד, הוא שואל את עצמו, מי אמר שזה שונה? מי אמר שזה טוב וזה רע?
האדם צריך לחקור מה קורה כאן ולגלות את השורש של הנפרדות, עכשיו האדם רוצה משהו, זה נקרא נפרדות
כי זה אומר אני רוצה את זה ולא רוצה את זה.
ועל האדם לחקור את השורש ולגלות למה את זה אני רוצה ואת זה אני לא רוצה?
ונגיד שיש אלוהים, ואתה אומר שאלוהים עושה איזו פעולה. אל תקבל את זה כמובן מאליו, כי זה נפרדות, ולמה?
כי אחרי שאתה אומר שאלוהים רוצה משהו זה כבר נפרדות, כי יש רוצה, ויש לא רוצה., יש את אלוהים ויש את הרצון שלו, זה אומר אלוהים נפרד מרצונו.
ואני אומר אל תקבל את הנפרדות כמובן מאליו, תחקור את הדבר, איך נוצר הרצון של אלוהים?
ואיך נוצר אלוהים, ומה היה הכוח שהפריד, שניתק את אלוהים מהעולם, שניתק את הרצון של אלוהים.
איך התהוותה המחשבה של אלוהים? הרצון איך התהווה?
איך אלוהים הפך מישות חסרת הגדרה, לישות שפועלת ועושה, ורוצה, איך קרה הדבר?
איך מאין זמן ומקום, נוצר זמן ומקום, אל תקבל את הנפרדות כמובנת מאליה, תחקור, תתבונן
איך נוצרו סיבות בעולם, מה יצר את הסיבה הראשונה?
ואיך נוצרה אקראיות? ועל ידי שאדם שואל ומרבה לשאול, על האדם בסופו של דבר לשאול את כל השאלות על הבנת המציאות, מה התכלית? תשאל עד הסוף!! ואם אתה מוצא תכלית, תשאל מה התכלית של התכלית
ומי אמר בכלל שזו תכלית?
מי יצר את התכלית הזו, ולא לפחד לשאול, ואז השכל גדל, ואז השאלה הופכת לתשובה.
ונוצר פרדוקס, כי הכל אפשר להוכיח, אינסוף הוכחות את ההפך של כל דבר, באופן מוחלט, אפשר להוכיח.
ושאדם חוקר את הנפרדות, אז לצורך העניין הוא מגיע לאלוהים, ואז הוא שואל מה יוצר את הרצון של אלוהים
ואז הוא מגיע לאלוהים...
050-3331-331