...
שמאמין לא מפחד את
האמונה לאבד? מה
השקר של אמונה = חרדה ופחד? עכשיו אני רוצה לספר בדיחה, והיא הולכת ככה: יש אותה בשיר: "מי
שמאמין לא מפחד, את
האמונה לאבד" כלומר, מי
שמאמין לא מפחד משום דבר, לא מפחד לאבד כלום וזו הבדיחה הטובה שנוצרה אי פעם, כי מי
שמאמין, כן מפחד את
האמונה לאבד. וכל דבר הוא מפחד לאבד מפחד לאבד את
האמונה שלא יקרה לו שום דבר רע, זאת אומרת שכל האושר של האדם תלוי
באמונה שלו
אמונה שהכל לטובה,
אמונה שמישהו שומר עליו, נכון שהוא לא מפחד שיקרה לו דבר רע או שלא יקרה לו דבר כזה או אחר, אבל הוא מפחד לאבד את
האמונה. ואם אדם יתבונן כל הפחדים שבעולם שורשם
באמונה, ל
האמונה נובעים
מהאמונה ואם אדם ידע משהו בוודאות מוחלטת, הוא לא יפחד לעולם, אם אדם יודע משהו באופן מושלם גם אם זה קשה, הוא לא יפחד. ברגע שאדם
מאמין שיהיה טוב, הוא יפחד מההפך, כל עוד הוא
מאמין בדבר מסוים יהיה לו פחד וזו טיפשות גדולה להאמין במשהו, כי כל האושר שלו תלוי
באמונה שלו, וכל האושר שלו בעצם זו אחיזה בפחד
שהאמונה תאבד. ומי שיודע, לא יפחד. וגם מי שאומר אני ראלי, אני לא
מאמין בשום דבר, הם כן
מאמינים, הם
מאמינים בשכל שלהם ואין שום אפשרות לאדם להיות בטוח באמצעות השכל שלו, זה דמיוני כמו כל
אמונה אחרת. ובן אדם שיודע שהוא קיים, חווה שהוא קיים, חושב משמע אני קיים, לכאורה משפט לוגי אבל זה משפט שמבוסס על
אמונה, כי כל דבר שהוא לוגי הוא
אמונה, כי הוא חושב שכל דבר שהוא לא מבין זו
אמונה. הכח שקיים זה מכך שאני קיים, זה נובע מההבנה שאני קיים, זו ידיעה שנובעת מדבר אחר. וברמה האחרת, יכול להיות שאתה חושב, אבל אתה לא קיים. זה לא מחויב המציאות שאהיה קיים, ... שאתה קיים, איך תוכיח שאתה חושב.
ונשקר והטעות שכולם נופלים, כל החכמים, כולם עובדי אלילים, כי אנשים בטוחים שאם השכל לא יכול להבין דבר והיפוכו אז הוא לא קיים, וכולם בעולם
מאמינים בשכל. והכי מפחיד את האדם ה