התודעה נמצאת באינפורמציה שיש במוח, לכן אם אתה מת לא נשאר כלום.

זה לא בחומר, ולא מחוץ לחומר.

בוקר טוב אליעד (-:

בוקר טוב ענבל, מטיס, אורלי, וכולם (-:

רציתי לכתוב משהו קטן, שמיועד לידידה טובה שלי שקוראת באתר, אבל לא מגיבה כאן, בתגובות.

אני אוהב לחפור, ע'.

רק באמצעות חפירות, לומדים.

באחת ההרצאות אליעד אמר ש "הדבר הכי טוב שיכול להיות זה לשאול כמה שיותר שאלות".

ואני שואל באמת, ומקבל תשובות (-:

שאלתי את עצמי, איך זה שאני מתחבר לתשובות של האנשים כאן, ולתשובות של אליעד ומקבל אותן, אבל לא את של ענבל?

התשובה היא, תחושה פנימית.

ישנה יהירות מזוייפת בתשובות שלה (-:

יהירות זה דבר טוב, אבל כשזה בא ממקום אמיתי.

הנה, אליעד יהיר, אבל אין לי שום בעיה עם היהירות שלו. להיפך. היהירות שלו אמיתית וזה בסדר גמור.

אולי אני פשוט לא אוהב חיקויים. זו כנראה התשובה לזה (-:

היי לכולם

לא, עדיין לא הייתי בשום הרצאה.

ערב מבורך מטיס

אכן במרבית ההרצאות אני נוכחת, באחרונה באמת השמעתי משפט אחד (-:

האם הגעת להרצאה בעבר? אכן יהיה נעים להכיר אותך.

שיהיה שבוע נפלא..

@מטיס:

תתפלאו, ענבל נמצאת ברוב ככל ההרצאות, אך בהרצאה האחרונה היא לא השמיעה את קולה כמעט בכלל. וזה כמובן אומר שכדאי לבא להרצאות ולראות את הנפשות הפועלות בגוף ראשון...

ענבל יש לי שאלה, האם את הולכת להרצאות של אליעד, היית באחרונה? יש לי סברה של מי הקולות המושמעים בהרצאה. רציתי לדעת האם את הולכת שאדע האם אני צודק.

שבוע טוב פריאל וכולם

בכיף ובשמחה רבה (-:.

שבוע טוב, מטיס (-:

סורי, לא ראיתי וכן, אהבתי את התגובה שלך.

ביקשתי עצה, נתת. ותודה על זה.

משום מה, ענבל החליטה סתם לחפור במקום לכתוב בפשטות.

אז לכן כנראה פספסתי (-:

היי פריאל

ראית את התגובה שלי? לא כתבת על כך כלום (-: נדמה לי שאהבת, אני צודק?

אורלי, אאחל לך בתיאבון, אבל כבר לארוחת ערב (-:

ד. א. - ארוחה חלבית בגלל שנמאס מהפריים ריב...

פריאל צהריים טובים

ואולי אני ההשלכה שלך? למה נתפסת למשפט - מה היה בו?

ד. א. - השר לא יקריב את ראשו או חלק מחלקיו לשום קניבל ולו משום שהוא הקניבל בכבודו ובעצמו.

ואם אתה מתעניין בראשי... אצלי קפצה הצודקת שרצתה להגיד משהו... ובמקרה על מישהו...

אני אוהבת את הצודקת היא המגדלור שלי שמאותת לי להתיישר למרכז.

לקח לי מעט זמן, רגע... הבנתי.

אני הולכת לאכול ארוחת צהריים חלבית... לא תגיד בתיאבון?

"ואני אוהבת שאתה בחרת בחופש שלך לאכול בידיים, אם זה אכן היה החופש שלך ולא ניסיון אחר"..

בוקר טוב (-:

למעשה, אורלי, בחלק הראשון של המשפט, היית צריכה לעצור.

אבל אז המשכת לחלק השני של המשפט. הספקנות.

תקראי בעצמך שוב את המשפט. לקחת דברים של עצמך והשלכת אליי.

אומר משהו שפעם אליעד אמר לי, פעם אני אמרתי לו, וכל פעם מישהו אחר יאמר.

אל תחשבי שהצלחת להבין אותי (-:

המשפט הזה תמיד "יתפוס" לגבי כל אחד, מכיוון שכל אחד רואה אחרת (-:

שנה אזרחית טובה לכולם!!

היי פריאל

לשאלתך, תראה הנסיבות לא מתרחשות אף פעם בצורה סתמית. אם אותם האנשים הללו הגיעו אליך, כלומר זה לא התרחש \ קרה סתם.

לדעתי האישית, תילך לפי מה שהלב אומר לך. אומר לך ללכת על זה אז תילך. אם לא תילך על זה, תוכל תמיד להפנות לקולגות שלך כמובן.

היות ולא ניתן לדעת את רצונו של הבחור אז תילך עם האמת שלך!!!

פריאל, עכשיו הבנת מה שרצית להבין ולא את שאמרתי.

ולכן, אתה מחפש בעיה כשאין בעיה.

מבחינתי ברגע שאדם מבין שהוא האוצר ולא רק המטבע, אז אין בעיה כלל. ואני אוהבת שאתה בחרת בחופש שלך לאכול בידיים, אם זה אכן היה החופש שלך ולא ניסיון אחר...

מבחינתי החופש שלי הוא החופש לעשות ולחשוב באופן מסונכרן. אני לא מצדדת בדבר אחד או מעדיפה דבר על פני דבר אחר בגלל שהוא טוב יותר או רע יותר אלא בגלל שהוא נכון בשבילי. אני מבינה שיש הבניה חברתית ואני זו שבוחרת מתי ואיך ואם בכלל... הבנת?

ורק אספר לך, אתמול הייתי אמורה ללכת ליום הולדת של חבר, אבל התוכנית לא מומשה, הייתה איזושהי מניעה ונשארתי בבית. יכולתי להתאכזב שלא לפגוש חברים, ולהישאר לבד וכו' - אבל לא. מבחינתי המציאות זימנה לי משהו טוב יותר...

והאמת היא שאני לפעמים גם לא מבינה, אז מה קרה? מיהו פעם אמר לי משפט נבון - שאם אתה מבין את המציאות זה טוב, ואם לא המציאות נשארת כפי שהיא.

ועכשיו אכתוב משהו, שאשמח לקבל דיעות / עצות לגביו. להשתדל לראות ממקום נייטרלי, ואליעד, אשמח גם לתגובה שלך (לא לשלוח אותי להסתכל בהרצאה) (-:

פנה אליי בחור, בבקשה לנסות לטפל באחיו.

האח, בחור כבן 40, קצין צה"ל לשעבר, היה מעורב בעבר בתיגרה (שלא באשמתו), חטף אבן בראש והפך לצמח.

הוא במצב הזה כמעט שלוש שנים כבר, עד היום, שוכב בבית חולים ולא זז.

השאלה שלי היא כזאת...

אם הבחור היה עירני, והיה סובל ממשהו ומבקש ממני לטפל בו, לא הייתה מתעוררת בעייה.

אבל במצב הזה, לנסות לטפל בו, זה קצת בעייתי מבחינתי, כי הוא לא ביקש ממני, אלא המשפחה.

מאיפה אני אמור לדעת מה הרצון שלו..?

ואולי מחוייב המציאות שיהיה במצב הזה לעוד זמן, או לתמיד?

מי יידע מהו הרצון האמיתי שלו ולמה בכלל אני אמור לעשות משהו שאולי יהיה בניגוד לרצון הפנימי שלו..?

כמה שאלות יחד, אבל למעשה זו שאלה אחת.

האם עליי לנסות להתערב שם, או לא..?

מאוד קל לומר "חייבים לנסות לעזור"... אבל צריך לראות את זה מנקודת ראות נייטרלית לחלוטין.

היי אורלי (-:

מי אמר שחייבים לחוות את שני צידי המטבע?

שני צידי המטבע שייכים לאותה מטבע, אז מה ההבדל?

יודעת למה את לא מצליחה להבין איפה הבעיה?

פשוט משום שאין שום בעיה (-:

אני הבעתי דיעה שלי, ואגב, אני תמיד דואג להדגיש שזו דיעה שלי. לא משנה לי מה אחרים יחשבו על זה (-:

וכן, יצא לי לאכול במסעדה יוקרתית עם הידיים.

בחירה שלי (-:

ולהסתכל על שני צדדים של אותו אירוע ולומר "אין צד נכון או לא נכון", זה הדבר הכי טיפשי שיכול להיות, כי אז לא חווים שום אירוע למקסימום שלו.

להבין אותו? אפשר מכול הכיוונים.

לחוות אותו? אפשר ורצוי רק מצד אחד (-:

זו דעתי (-:

ואגב, מכיוון שכל דבר מוביל בסופו של דבר לטוב, למה לחוות אותו מצד שלא נוח לך לחוות אותו?

כי כמה שלא נחפור, תמיד עדיף לחוות הרגשה טובה, מאשר הרגשה לא טובה, גם אם שתיהן מובילות לאותו טוב.

ונראה את הפסיכי שיקום ויאמר "אני יודע שמחלת הסרטן בסופו של דבר מובילה גם לטוב, אז אני מעוניין לחוות אותה כדי להכיר את שני צידי המטבע".

שלום לפריאל / אליעד

פריאל, אפשר לראות בפעולות שונות רק את ההיבט הפיזי הקשור בהן. על כן, מי שרואה את החיים מנקודת מבט צרה, הרעיונות שהעלת נכונים לו.

אבל, אדם שחווה את שני צידי המטבע, אין הפעולה או האובייקט נכונים עבורו יותר או פחות.

וההחלטה לחגוג / לא לחגוג היא נעדרת שיקולים שכיחים, היא נובעת ממקום של חופש.

שאלה: מנקודת מבטו של אלוהים, האם הוא אוהב לחגוג?

פריאל ואליעד, שניכם מנסים לעזור לאנשים, למרות ששניכם סבורים שהכל טוב כבר עכשיו, ובדיוק כפי שהוא.

באמת, אני לא מצליחה להבין איפה הבעיה. - למה לחיות חיי התנזרות?

מבחינתי אין סתירה כלל וכלל בין אם אני חוגגת או לא. בפנימי אין לדבר משמעות ובחיצוני אתן את המשמעות שאבחר אם בכלל.

וההשתתפות שלי בחגיגות יכולה להתפרש, או להראות כמי שחוגגת ממניעים ושיקולים מסויימים ובפועל אני אחגוג את החופש הנצחי שלי.

מה רע לחגוג את שמחתי שלי יחד עם חברה תוססת שחוגגת, שכל אחד בתוכה חוגג את שמחתו בנפרד ויחד גם?

שפיות, כפי שאני מבינה אותה, אינה אומרת לי תפעלי כך - כי זה נכון יותר, או תפעלי אחרת.

שפיות בבחינתי היא בירור וגילוי האמת. מרגע שאני מבינה בברור "שאין טעם לחגוג" שווה "ליש טעם לחגוג" - אז חוזרת אליי הבחירה.

וכמובן שכ"א בוחר את בחירותיו ופועל ממקום שנכון לו. וכשחיים ככה, אז תמיד טוב איפה שנמצאים.

בהקשר של קודים חברתיים, אני שואלת אתכם: האם תאכלו, במסעדה יוקרתית, בידיים או בסכין ומזלג?

ואם משפחתו של חבר טוב תבקש אתכם לקרוא עימם תהילים לרפואתו של האב, ואתם לא מאמינים ברעיון של תפילה

ואין לכם צורך כזה, האם תסרבו לבקשה?

ובכלל, איך אליעד מכנס אנשים להרצאה שהוא יוזם, האם בטלפתיה? או שמא אליעד קובע יום? תאריך? שעה? מקום? - אז מה הבילבול מוח הזה?

אנחנו חיים בנפרדות ומבינים את האחדות, האחדות היא מעין כלי לתחזוקת נפש בריאה ותקינה.

ובאמת באמת מאחלת מכל הלב לכולם שבת נפלאה של חגיגות ושמחה...

ולגבי "גינוני מסורת"?

הם אוניברסליים, בכל העולם.

הסילבסטר לא יעניין את השבט שחי באפריקה וסופר את השנים לפי השמש והירח, אבל עדיין לשבט תהיה דרך להשתמש בגינונים משלהם על מנת לומר לך שלום ובוקר טוב.

אלא אם הגעת לשבט של קניבלים (-:

אם כבר קניבלים...

שר החוץ הגיע למדינה של קניבלים. הנשיא קיבל את פניו. השרים קיבלו את שאר החלקים.

שבת שלום (-:

אורלי, היי (-:

החיים תמיד מתקיימים עם סיבה, לא בלי סיבה.

ההוכחה החותכת לזה?

כי הם פשוט מתקיימים (-:

איך אפשר לדעת אם את אמורה למשל, לעבור חוויה כלשהי?

את פשוט עוברת אותה, זה הכול.

מבחינת הדברים היומיומיים, ברור שלא אקדיש תשומת לב ל "כיצד זורם הדם בגופי בכל רגע נתון", אבל יש "מי" שעושה את זה בשבילי.

אפשר לקרוא לזה"נשמה" או "הוויה". יש משהו שיודע כיצד הדברים אמורים לפעול, בדיוק מקסימלי.

ולמה יש דברים שאנחנו כאילו "לא מייחסים להם חשיבות", כמו, הדופק של הלב שפועם כאילו בלי שליטתינו?

כי החושים שלנו מכוונים למציאות הפיזית החיצונית. היינו משתגעים אם זה היה אחרת (-:

פריאל, יש עוד הרבה פעולות שאתה עושה ביום יום, בחלקן אתה אפילו לא מקדיש להן מחשבה או זמן, הן נעשות מעצמן. למשל, אתה נושם, מעכל את המזון שאוכל...

ויש פעמים שאתה אומר דברים מבלי חשיבה...

החיים ממשיכים ומתקיימים עם סיבה ובלי סיבה. אם אתה מבצע איזו פעולה שהיא באותו היום או לא...

ותמיד, תזכור האפשרות קיימת...

הבט, אתה עצמך משתמש בגינוני המסורת החברתיים: בוקר טוב, ערב טוב, שבת שלום... - ולמה זה?

אתה יודע לפעמים ארוחת הצהריים פחות חשובה, בעיקר כשאתה מבין שגם ההיפך שלה הוא נכון במידה שווה.

מעניין אותי לדעת, סתם סקרנות, איזו קבוצה באוכלוסיה (נשים / גברים) התעניינה באפשרויות שלך לחגוג / לא לחגוג את הסילבסטר.

בוקר טוב גם לך ושבת שלום לכולם (-:

אליעד בוקר טוב (-:

אורלי, מטיס, בוקר טוב גם לכם (-:

הסיבה שלשמה כתבתי את מה שכתבתי היא:

נתקלתי אתמול בכמה אנשים ששאלו אותי "מה אתה עושה בערב הסילבסטר?".

אמרתי להם: סקס.

אז הם אמרו: אבל את זה אתה יכול לעשות בכל יום אחר.

עניתי להם: גם לחגוג אתם יכולים בכל יום אחר.

אין צורך בסיבה מיוחדת כדי להעריך את הקיים, או כדי לחגוג את עצם החיים.

אורלי, זה שהחברה יצרה כל מיני תאריכים מוזרים, זה לא מחייב לחגוג באופן מלאכותי אם לא בא לך.

יום טוב לכולם ושבת שלום (-:

פריאל, שנה טובה ומתוקה כדבש...

אתה יכול לדמיין שלא חלפה שנה ולא נוצרה חדשה. ובכ"ז בעולם בו אנו חיים, נוצרה הבניה חברתית וקודים חברתיים - פוליטיים - כלכליים שהותאמו עפ"י לוח זמנים קבוע.

כן, אין מה לחגוג מלבד את החופש שלנו התמידי, ובהחלט, מצד שני, לא מומלץ ללב להיות רציניים מדי.

ואני שואלת אותך מה היתה הסיבה למסיבה לכבודה כתבת?

ד. א - יש כאלה שסובלים בגלל שהגיעה השנה לקיצה...

היי ערב טוב.

לדעתי, יום הולדת זה לא בהכרח תאריך של אושר.

תראה אנשים שמתקרבים לגילאים מבוגרים יותר, ככל שהם יותר מתקרבים הם פחות מאושרים מיום הולדתם (כמובן שלא כולם).

מדוע? האדם ניזון מרשימות \ תבניות כל חייו. אין אדם שאין לו רשימות כי גם אי רשימה היא רשימה ולכן הרשימה היא תבנית.

האדם חי לפי תבניות: ככל שמתבגרים נהיים חכמים יותר, ככל שמתבגרים נהיים חולים יותר, צריך להתחתן וכד'.

בגילאים צעירים, אנשים חוגגים יום הולדת בכדי להיות מבוגרים, כאשר הם נהיים מבוגרים הם מצטערים שהם לא צעירים וכד'.

בכדי להינות באמת ובתמים ממה שיש לך אתה צריך להילחם בדפוסים \ תבניות או איך שתרצה ולחיות באמת איך שאתה רוצה.

לבצע באמת מה שבא לך ולא מכפייה או מכל גורם אחר, שהורים אומרים לילדים מה לעשות וכד'.

בקיצור צריכים להינות עד כמה שצריך (-:

ערב טוב אליעד (-:

ערב טוב כולם (-:

אני רוצה לכתוב משהו שמצד אחד נראה כלא שייך לפורום הזה, אבל במבט נוסף, ניתן לראות שכן.

"השנה החדשה".

מדוע בכלל חוגגים (מי שחוגג), את בוא השנה החדשה?

הרי כאן, לפי כל הסימנים, נוצרת הפרדה מלאכותית נוספת.

הפרדה בין חגיגה, לחוסר חגיגה.

האם למציאות משנה אם "חולף לו עוד יום" או "חולפת לה עוד שנה"?

לדעתי האישית, כל הדגשה של "חגיגת תאריך כלשהו", זה מיותר ורק משקיע אנשים לתוך פיזיות מדומה.

ניקח לדוגמא, יום הולדת.

נולד תינוק. זו סיבה לשמחה, בדרך כלל, לא? חיים חדשים שנוספו למשפחה.

אבל מה הקטע הזה של לחגוג לו כל שנה יום הולדת? הרי הוא נולד פעם אחת, אז מה זאת ההתקעות הזאת בעבר, מהיום שבו הוא נולד?

ישנה שאלה מתחכמת שבדרך נשאלת בסיגנון: "כמה ימי הולדת יש לאדם בממוצע במהלך החיים".

התשובה פשוטה: יום הולדת אחת בלבד.

אותה הוא חוגג כל שנה.

לפעמים אדם מרגיש "חרא", אבל עדיין, מגיע יום ההולדת ופתאום, לאותו ערב הוא "מאושר". אושר מזוייף, כמובן, כי למחרת שוב יום רגיל.

כנ"ל חגיגות ה"סילבסטר".

סך הכול תאריך משתנה. שום דבר אחר.

מחרתיים יקומו כול מי שחגג ויאמר: "וואי, איך חגגתי בסילבסטר" וכולי וכולי.

למה לא לקחת את החיים כחגיגה אחת שלמה וכל יום להרגיש כאילו הוא חג מתחדש?

זו הפרדה מלאכותית, שברוב המקרים, גורמת לאדם להרגיש רע.

למה?

כי אם שמים לב, כשנגמרים "החגים של היהודים", כולם נהפכים להיות כפופים תחת משא ה "זהו, עכשיו הרבה זמן לא יהיו חגים".

אליעד צודק.

בכל רגע נתון, אדם צריך להרגיש טוב.

אם לא, לבדוק למה הוא לא.

לא לחפש סיבות מלאכותיות כמו סילבסטר, על מנת להרגיש טוב.

אז "עברה" עוד שנה.

אז מה? מה כל כך מיוחד בזה?

המציאות קיימת, מתקיימת, ותתקיים, גם בלי זה.

אני לא שולל חגיגות. להיפך.

אני אומר, צריך להרגיש כל יום, חגיגה חדשה, בלי שום קשר לתאריכים.

שיהיה ערב טוב לכולם (-:

@שירה:

התשובה פשוטה, גם אני משתמש באמונה כאן בעולם הזה בנפרדות. אבל מצד האמת האמונה מותרת רק לצורך הנפרדות, ורק אחרי שיש ידיעה של האחדות.

אליעד ערב טוב. חלומות פז על היותך משיח שבא להציל אותנו מעצמנו ומהאמונה שלנו ששייכת למשוגעים בלבד, אליעד מי שרוצה לקנות את הספר שלך מה יעשה אם לא ישתמש בכח האמונה שלו שהספר אומנם יגיע לביתו אחרי שהוא שילם לך? אנשים מאמינים ואמונה שייכת לטיפשים לא?