כאשר הרגש לא מקשיב לשכל, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להתייחס לשכל שיש בתוך הרגש.

השכל שיש בתוך הרגש, פירושו ההיגיון של הרגש, שהיא הסיבה השכלית של הרגש.

ונסביר: אין רגש שאין בו שכל.

הרגש הוא סוג של מצפן שאומר לאדם עד כמה השכל שלו ישר. כאשר השכל ישר בשלמות, גם הרגש מרגיש טוב בשלמות. אם הרגש לא מרגיש טוב ביחס להחלטה של השכל, הרי שזה נובע משום כך שהאדם עדיין לא מימש את הפוטנציאלי השכלי שלו בשלמות.

כאשר השכל אומר דבר אחד והרגש אומר דבר אחר, הדבר הטוב ביותר לעשות, הוא לחפש את השכל שיש בתוך הרגש. דהיינו, לנסות לחשוב באמצעות השכל, מה חסר לרגש בדעה של השכל.

גם לרגש עצמו יש שכל. הרגש אינו טיפש.

כאשר השכל והרגש לא מסכימים, הדבר הטוב ביותר לעשות, הוא למצוא שכל חדש שיגרום גם לרגש להסכים איתו. דהיינו, על האדם לנסות להגיע לאיזו תובנה חדשה ושכל חדש, שאיתה גם הרגש יוכל להסכים.

ולכן, ברמה המעשית על האדם לחקור את הרגש שלו, ולנסות למצוא את השכל ואת ההיגיון שיש ברגשות שלו. נסה להבין מה השכל של הרגש שלך, מה ההיגיון שיש ברגשות שלך. נסה לעשות שלום בין הרגש לבין השכל...