הפעם אני רוצה לדבר על הנושא, הטוב שדרכו להיטיב.

אחד מההסברים למה העולם קיים, כי יש כוח טוב שרוצה להיטיב, ואז הוא ברא מקבלי הטבה

והוא ברא גם רע, כדי שיהיה טוב.

וההסבר שהטוב שדרכו להיטיב מסביר למה נברא העולם, כי הטוב דרכו להיטיב וכו וכו

ומי שחושב כך לא מבין את בריאת העולם, כי בריאת העולם מתחילה בעצם זה שהגדרת את הכוח הבורא כטוב

ההגבלה של המציאות להיות טובה, היא בעצם בריאת העולם, ואחר כך אמרת טוב דרכו להיטיב

בעצם יצרת חוק, שטוב דרכו להיטיב, ולכן עכשיו צריך מקבלי הטבה, ואז אמרת שכדי לעשות טוב, מוכרח גם לעשות רע.

מצד האמת, למה אותו כוח בורא מוגדר כטוב, ומי שלא מבין אותי, יבין את זה כך, כי אם תגיד שהכל אחד לכן הכל טוב

באותה המידה ניתן להגיד שהכל רע, וזה יוצא מאותה נקודה שהכל טוב, ואז הטוב והרע הם אחד

והאדם מגביל את הכח, ועוד הגבלה שיוצרת בריאה, טוב דרכו להיטיב!

ומי החליט את החוק הזה?

ואפשר להגיד שהחוק הזה תמיד היה קיים, כך שניתן גם להגיד, שהעולם תמיד היה קיים.

והכח הראשון להגדיר אותו כטוב זה לא נכון, כי זה מאותו שורש של הרע.

הדבר הכי טוב בעולם והדבר הכי רע בעולם, הם מישות אחת, שהיא טוב ורע כאחד

לכן אי אפשר להגיד שזה רק טוב.

ונשאלת השאלה, מי גרם לכח הראשון לרצות משהו בכלל, כי אפשר להגיד גם שהוא כל כך טוב

שהוא רוצה להרע.

ברמה הלוגית, ניתן להגיד שטוב דרכו להרע

ובעולם הזה יש רק חסרונות, יש הרבה דברים רעים, בכל דבר יש גם את החסר.

וצריך לשאול, מי החליט שהכח הראשון יהיה טוב, ומי החליט שצריך שיהיו מקבלי הטבה וכו'

ובמציאות יש אפשרי המציאות, ויש מחויב המציאות, וטוב ודרכו להיטיב, יש שחושבים שזה

מחויב המציאות, ויש להבין שזה רק אפשרי המציאות

כי מחויב המציאות זה לפני כל הגדרה שהיא, בהעדר המוחלט של ההגדרות, לפני כל דבר בכלל.

ובעצם ההגדרה של הטוב, בראנו כבר בריאה, וזה אפשרי המציאות, כי זה היה יכול להיות הפוך.

וטוב דרכו לעשות טוב, או רע, זה יכול להיות שככה ברמה הלוגית.

והמסר הוא פשוט, רק אחרי הבריאה, טוב דרכו להיטיב, או לא טוב, זה כבר לא משנה

כל ההסברים כולם, ועצם ההסבר הנ"ל, זה כבר סוג של בריאה

...