כיצד להגיע למצב תודעתי טוב כאשר יש דאגה לשלומם של הילדים? האדם מוכן להיות רגוע עם עצמו אך כיצד יכול להגיע למצב שבו הוא יכיל מצב שאינו טוב לילדים. ונקדים שעל האדם לדאוג שלא יקרה לו דבר רע וגם לילדים. זה מצד הנפרדות. אך מצד האמת, על האדם לא לפחד משום דבר, זה אינו עניין של אמונה. ולא עניין של שכנוע. וגם אם הוא מוכן לסבול ואינו מוכן שלילדים שלו יהיה סבל, הרי שאינו באמת יודע שאין מה לפחוד.

אם להורה נדמה שהוא פוחד כי הוא דואג לילד, הרי זה שקר. כי באמת ההורה דואג לעצמו. כי הרי לא יטריד אותו מה שיקרה לילד שאינו שלו. דהיינו, שהאדם אינו מסוגל לראות שמכאיבים לו. ההורה מזדהה עם הילד שלו. האדם מחליף את זהותו עם זהות הילד. הילד הוא הופך להיות ההורה. הההורה נותן הכל עבור הילד. הוא מרגיש שהסבל של הילד הופך לסבל של עצמו. ונכון שההורה חושב שהוא אוהב את הילד, אך זהו דבר עצמי. אהבה עצמית. הרחבת הזהות העצמית. זהו שקר מוחלט. כלפי חוץ נראה שהוא באמת דואג לילדים שלו יותר מאשר לילדים אחרים, אך זה פשוט כי הם מייצגים את האגו שלך. ופגיעה בהם זו פגיעה באגו שלך.

מי שיתבונן בתוכו יגלה שהדאגה שלו לילדים היא בעצם דאגה של האדם לעצמו. מדובר בתפיסת חיים. או שהאדם מיישר קו עם המציאות. או שבאמת הכל אחד, ואחדות מוחלטת, ואז אם הוא יפגע או הילדים שלו, כל הארועים כולם הם אצלו באותה מידה. ואז אין הבדל אם קורה לו או קורה לילד. פה השקר. אם האדם מוכן לסבול בשקט רק כאשר יקרה לו משהו. ולא כאשר יקרה לילד. אם תפיסת המציאות שלך שונה, הבנה שכל מה שקורים לו רע הוא טוב באותה מידה בדיוק, הרי שלא משנה מה שיקרה לך או לילד שלך. אין הבדל אם יקרה לך או לילד.

אם מבחינתך קיים הבדל אם קרה לך או לילד שלך, הרי שאינך מכיל את הרע כדבר טוב. מתוך הבנה. אם אתה מבין שהרע הוא טוב, הרי שאין הבדל למי קורה או באיזו עוצמה ואיך זה בא לידי ביטוי. אם אינך אמיתי עם עצמך עד הסוף, ואינך יודע למה הרע קיים, מה הסיבה האמיתית שקיים הרע, ואתה מצליח לראות את הנקודה הראשונה שממנה מתפצל הטוב והרע, או אם נחדד את המקום שבו הרע והטוב הם דבר אחד ממש, הרי שאז הנך מוטרד.

ברמה של האחדות על האדם להיות אמיתי עם עצמו עד הסוף, להבין למה הדבר הרע ביותר בעולם, למה גם הוא שווה ערך בדיוק לדבר הטוב ביותר בעולם. ואם יש הבנה כזו הרי שתחווה את כל הדברים שקורים...