הפעם אני רוצה לתת נקודת מבט, על אחת מ*הנחות היסוד* של התודעה האנושית

והיא הקשר של סיבה ותוצאה.

סיבה ותוצאה, כל דבר בעצם מביא לאירוע אחר, יש לכל סיבה מסובב

אם קורה משהו זה בגלל שרצית את הדבר, ואם לא קרה מה שרצית, זה היה אקראי.

כמו לדוגמא, מדליקים אש ושורפים נייר, בעצם, ההנחה היא שבגלל האש הנייר נשרף עכשיו.

מי שיתבונן על העניין הזה לעומק, יראה שכל הסיבתיות בעולם, זו סה"כ תחושה, אני לא אומר שאין את התחושה הזו שזה קרה

אבל זה שזו תחושה, זה לא אומר שבגלל שנעשה משהו. אז אחריו בהכרח יש תוצאה לנעשה, תוצאה של הסיבה.

ומי שיתבונן, ויחשוב שאילו היה רק רגע אחד, לא היה שייך שיהיה סיבה ותוצאה, אם המציאות כולה היתה רק רגע אחד

לא היה שייך סיבה ותוצאה, כל המציאות כולה רק רגע אחד, כל דבר הוא הסיבה בעצמו

הכל הוא רק התוצאה, הכל הסיבה והתוצאה בו זמנית.

ואם ניקח את ציר הזמן, למרות שאי אפשר לדמיין את הרגע הראשון, לצורך העניין ניקח את האירוע הראשון לכל האירועים, הסיבה הראשונה שבו נוצרה הסיבה הראשונה, ולפני הסיבה הראשונה אין שום דבר, והאירוע הראשון הוא היווצרות הזמן, האפשרות של היווצרות האירועים

ולרגע הזה שלפניו אין שום דבר, אין סיבה.

וכל מה שאני בא לאמר שכל הסיבה והתוצאה בעולם, זו רק תחושה.

ועוד נקודת הסתכלות, אם יש אירוע והאדם מבין למה זה קרה, אז מבחינתו יש סיבה למה זה קרה

ואם הוא לא מבין למה זה קרה, אז מבחינתו אין סיבה, אבל זה שאתה לא מבין למה זה קרה

זה לא אומר שאין סיבה, וזה שאתה חושב שאתה מבין מה הסיבה, זה לא אומר שזה קרה בגלל ש... אלא בכלל יכול להיות שזה קרה למרות ש...

כמו שהאש שורפת את הנייר, לא בטוח שזה בגלל האש שהנייר נשרף.

זה שמתרחש משהו ונראה שהוא התוצאה לדבר שקדם לו, זה לא אומר בהכרח שהדבר שקדם לו הוא הסיבה, גם אם נראה שכך הדבר.

אחת מהנחות היסוד של האדם, שהמציאות צריכה להמשיך להיות כפי מה שהיא.

לו יצוייר נניח שכדור הארץ היה משנה את מהירות הסיבוב שלו, נניח שהשמש לא זורחת קבוע כל יום, אלא פעם זורחת פעם לא, אז האדם היה רואה את הדבר כאקראי

כי המציאות היא אפשרית, והאם יש משהו שמחייב את העולם שלנו להיות קיים בעוד רגע

ולכל מי שאומר שהעולם נברא, וגם מי שלא אומר כך, האם מחייב שהמקום והזמן ימשכו

אפילו שהאדם עצמו קיים, הוא אומר אני ואני ואני, האם אתה מתחייב שתהיה קיים

אני לא מדבר על חי או מת, על זה אי אפשר כמובן להתחייב, אני מדבר על התודעה

מי יתחייב שהתודעה תישאר גם בעוד רגע.

לדוגמא, אדם שקורע נייר, האם מחויב שהנייר קרוע בגלל שהוא קרע אותו

אבל עכשיו נשאל את האמת, האם זה שהאדם קרע את הנייר ברגע הקודם, האם זה מחייב את הנייר ברגע הזה להיות קרוע?

יכול להיות תיאורטית, אפילו כמדע בדיוני, יכול להיות שהנייר יחזור לקדמותו.

והאם כף היד שיש בה כרגע 5 אצבעות, גם אם זה נשמע דמיוני

האם זה מחייב שבעוד רגע לא יהיו לה 6 אצבעות?

ואני מחדד, הרגע הקודם, אתה רק מרגיש שהוא הסיבה לרגע הזה, כי הסיבה היא לא מחייבת את התוצאה, זו רק תחושה של המשכיות.

כי המציאות יכולה להביא לתוצאה אחרת בכלל או הפוכה.

וזה שאדם מרגיש שהרגע הזה הוא בכלל המשך של הרגע הקודם, זה לא מחייב

ומי שיתבונן יראה שהתחושה של ההמשכיות...